התקוממות "הפנתרים השחורים" בראשית שנות השבעים, הפעילה אפקט רדיקלי ענק על החברה הישראלית. מלבד השפעותיה הפוליטיות המכריעות, היא פתחה פתח להתעוררות התרבותית המזרחית ובכלל, הנמשכת עד היום. "הפנתרים השחורים", באומץ לבם הנדיר ובתום כוונותיהם,  הוציאו את המאבק המזרחי-המעמדי מההקשרים היהודיים-לאומיים המקומיים המניפולטיביים, אל ההקשרים האוניברסליים שלו: המאבק האתני-השחור בארה"ב, המרקסיזם בעולם השלישי, ולראשונה הקשר בין המאבק הפלסטיני למאבק החברתי בישראל.

בסרט "הפנתרים השחורים מדברים", גיבורי המאבק – סעדיה מרציאנו, צ'רלי ביטון, כוכבי שמש, ראובן אברג'ל וחיים הנגבי - מדברים על ישראל של היום, לאור זיכרונות ולקחי מאבקם החלוצי בשנות השבעים. הם מביטים לאחור ללא נוסטלגיה רבה, ומתייחסים לשאלות הקשות ביותר של ההווה הישראלי, ללא תיווך מומחים ופרשנים, בקולאז' מרתק וקצבי של דברים כנים, נוקבים, ורעננים, כמו לא עברו שלושים שנה מאז. עיניהם הן עדיין עיני הנערים של 1971 ומתוכן ניבט עדיין ברק המרד. הם מדברים על המאבק המזרחי והחברתי מאז ועד היום, על תפקידה הטרגי של ש"ס בריסון המאבק, על הקשר בין הכיבוש והדיכוי של הפלסטינים לדיכוי החברתי והתרבותי של המזרחים. הם מציגים תמונה קשה של ההווה וקוראים עדיין להתקוממות חברתית בישראל. את הסרט מלווה מוסיקה נפלאה של הלהקה המרוקאית נאס אל-גיוואן.

מחקר ותסריט: סמי שלום שטרית ■ צילום ועריכה: אלי חמו ■ בימוי והפקה: אלי חמו וסמי שלום שטרית  

לקרוא עוד על הפנתרים השחורים - לחצ/י כאן