שיריו של מואיז בן-הראש מתלבטים שוב ושוב איך כותבים שירה בעולם לא שירי, עולם אשר מתבקש להשמיע דברי תוכחה קשים וחותכים באוזניו, ולא שירה רבת הוד ויופי הנעולה באסתטיקה הפנימית של עצמה; אבל בן-הראש יודע גם שעולם זה בדיוק, שיש להטיח דברים בפניו, אינו פנוי להקשיב למשורר, או אינו מסוגל להבינו; וגם המשורר עצמו, שחי בעולם זה, אינו פנוי לכתוב את היפות שבשורותיו, ואלו בסופו של דבר רק נאמרות, בלי להיכתב, וללא מקשיב: "כשאתם לא שומעים / אני אומר את הדברים / הכי יפים" (10).

תיאטרון ענבל שמח להזמין לערב שירה עם ארז ביטון, ברכה סרי ואלמוג בהר לכבוד ספריהם החדשים "תמביסרת", "חופן שקדים וצימוקים" ו"חוט מושך מן הלשון" הערב יתקיים ביום ראשון, ה-4.7.2010, בשעה 20:30, בתיאטרון ענבל, מרכז אתני רב תחומי, רח' יחיאלי 6, מרכז סוזן דלל, נווה צדק, תל-אביב-יפו

חשבתי נרפאתי מעיכוסיהם חשבתי לא שייכת להם אבל מצבי ההשתייכות הן מזמן הלידה ועד למוות גם אם תמיר דתך - בדמך שסע פסע מטורף, ואתמול שרצו להכניס בתוכי את ישוע ושרו: "היא קבלה לתוכה את ישוע חגיגה יש בשמים",

למבטך לא אשווע לחסדיך לא אמתין את פניך לא אראה בישועתך לא האמין תפתח לי צוהר, ולא אצא, עדיפה עלי מצוקתי...

השקת הספר "למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים" של מתי שמואלוף, בתל-אביב ביחד עם היוצר שלמה בר והמשורר ארז ביטון, לבונטין 7, 12.2.2010, יום שישי, 14:00, סדרת "שירה פלוס".

האומן 17 יום שלישי מרוקו החדשה תוניס, באגדאד אלכסאנדריה דיאנא מדיאנא מדיאנא אנשים יפים עשית לך מרוקו, יעלו ויבואו לעמדת התקליטן: בן שושן, סיסו, בניסטי בואו בחוץ.חכו בחוץ בוזגלו, למקייס, ועקנין, כהן, כהן, כהן

אני מנסה להביא כאן מתנובות השנה האחרונה בתרגום ובמקור, בשירה בפרוזה ובעיון, שמהווים יחד מעין הצעה לספריה המזרחית של השנה האחרונה. אשמח אם בתגובות יוסיף כל אחד כראות עיניו ספרים שנשמטו מרשימה זאת, ויחד תיווצר ספריה מזרחית משותפת, מתעדכנת:

איגור סטולר - חמישה שירים

לאחי היקרים דוברי שפת אב מכל עבר, חברה בחייכם תפסיקו לעשות לי רע על הנשמה. בכל מקום שאני פונה פרצופי איכה ותשעה באב ואף אחד לא מוכן לדבר איתי כמו בן אדם. הלכתי לבקר את זקנותי החכמות כי קיוויתי לשמוע עידוד מפיהן, שהרי אינן יודעות לקרוא עיתון וחדשות רעות. מסתבר ששכחו את שפת אימן ועוד לא למדו את שפת הכח של נכדיהן. הן התכווצו והצטופפו כעדר זקן ועזוב ובהו במקלט הטלוויזיה.

ארז ביטון הוא בעיניי המשורר העברי החי הגדול של דורנו, ועל כן צאת ספר שיריו הרביעי, "תִּמְבִּיסֶרְת – ציפור מרוקאית", הוא אירוע מרגש עד מאוד. ביטון ממעט לפרסם, וכל שיר חדש שלו שראה אור בשנים האחרונות באחד העיתונים, האתרים וכתבי-העת היה כאוצר גנוז. ועתה הספר החדש מכנס את רוב האוצרות הגנוזים הללו מעשרים השנים האחרונות שחלפו מאז ראה אור ספר שיריו השלישי "ציפור בין יבשות". שני ספריו הראשונים, "מנחה מרוקאית" (1976) ו"ספר הנענע" (1979), הציעו מסלול חדש לשירה העברית החדשה, מסלול שהיא נענתה לו רק באופן חלקי בינתיים, אך זה עומד עדיין כפוטנציאל להיות עמוד התווך של השירה העברית הנכתבת עכשיו, או שתכתב בעתיד, וגם כעמוד תווך לקריאתה של השירה שנכתבה כאן בדורות האחרונים.