תגובות אחרונות

עודד ישראלי התבללת בכתובת מאת : שאול סלע
דף : הפוסט-ציונות היא פוסט-מפא
אתה אולי מתבלבל שאול סלע מאת : כלב בן יפונה הקניזי
דף : הפוסט-ציונות היא פוסט-מפא
ללא כותרת מאת : שאול סלע
דף : הפוסט-ציונות היא פוסט-מפא
אין חדש תחת השמש ... מאת : חליק משמות
דף : הפוסט-ציונות היא פוסט-מפא
זה לא בן-דב אלא בית צבי מאת : אלעד
דף : הפוסט-ציונות היא פוסט-מפא
rfhardyr מאת : rfhardyr
דף : מקסיקו
סיפורו של אבו סעיד עמ 77-78 מאת : שאול סלע
דף : ניפגש בחשיכה
עמנואל מטלון מאת : שלום ש.
דף : ניפגש בחשיכה
אתם סגורים שרמי הויברגר עצמו חתום על המכתב? מאת : מני
דף : פוסט להויברגרים או למה כדאי להופיע באריאל
תודה! מאת : סמדר לביא
דף : פוסט להויברגרים או למה כדאי להופיע באריאל

סעדיה

סמי ש. שטרית

2007-12-22


סעדיה

 

מי שלא מכיר, מי שלא ראה –

תמונה אחת כמו כל המלים כולן:

סעדיה,

שחור הבלורית והתואר,

והעצמה בעיניים,

העיניים של המהפכה,

המבט החד ההוא,

לא נחמד ולא חמוד,

מרציאנו!

כמו שולח אגרוף לפרצוף -

די! לא עוד!

זעקת דור מקופלת בו,

וזקיפות הראש

מותחת את גווך,

ואתה יודע שאילו היית שם

היית הולך אחריו באש,

בלא חשש,

לא מהסס

לרגע.

אחח, הרגע האחד הזה

המזוקק בתוך עיניים נחושות

שכבר לא יעצרן דבר,

הרי היית נותן את כל אלפי מילותיך

העלובות

בעבור הרגע הגרעיני

האחד ההוא,

בו ניצתה האש

בידי נערים גיבורים

בני עשרים,

ולא כבתה מאז,

לפחות בבטן.

העוגה לכולם! קרא בעוז הפנתר

סעדיה, או שלא תהיה עוגה!

ומאז אין לנו דיבור אחר

מול חומת הדיכוי

הגבוהה והולכת,

אבל גם אין לנו פנתרים כמה

או אחד לרפואה,

אין לנו אש,

לא בעיניים,

ולא בידיים,

אין לנו אגרוף,

אין לנו גיבור,

ואולי כבר איננוּ

ראויים,

וכמה קשה יותר עכשיו

להביט לך לתוך העיניים,

סעדיה.

 

 

סמי ש. שטרית, 21.12.07


שם :
כותרת :
כתובת אימייל :
תוכן התגובה :

1 יהא זכרו ברוך

21 Dec 2007 20:52
מאת :
שיקו


לוויתו איגדה ערב רב של אנשים; מילותיו של כוכבי שמש היו מרגשות במיוחד בחינת הספד חברי (וסוציופוליטי) חם לאיש עוצמתי. אני מצר על כך שלא הכרתי את סעדיה באופן עמוק מספיק. כבודי, לעומת זאת, תמיד יהיה נתון לו לחבריו וחברותיו.

מי יתן ומשפחת מרציאנו באשר היא לא תדע עוד שום צער, דאבה וכל מחסור שהוא בין אם אינטלקטואלי, כלכלי, תרבותי או אחר.
1 בוכה לך אחי...

22 Dec 2007 11:41
מאת :
איילה סבאג

בוכה לך ועליך אחי, רועי, מחנכי וידיד נפשי
בדמיי ימיך טרם ראיתה פרי עיתך נעלמתה
היום השתתפתו רבים במחאתך האחרונה, בהפגנה הגדולה
"נעצרתה" אחי בבית העלמין ולא ניתן לשתחררך בערבות

כיסוך בחול ולבנים פן תצא ותמריד את ההמונים
ידיי היו כבולות אחי, לא יכולתי להגניבך מבית ההלוויות.
נפרדו דרכנו ולא אשוב לראותך במחאות מחלק עצות
בוכה לך אחי!

אני אמשיך את דרכך! אני ישא את דגל המהפכה!
אני בוכה לך אחי!
1 זכר מהפכן לברכה

22 Dec 2007 15:24
מאת :
ג. אביבי

תנחומי למשפחת מרציאנו, קרוביו וכל מוקיריו.
מותו בטרם עת של סעדיה מרציאנו מסמל מותה של הרומנטיקה ושל מרד הנעורים של המאבק המזרחי. הופעת הפנתרים השחורים וסעדיה בראשם, שברה קשר של שתיקה מזרחית מנוונת נוכח שיגרת האפליות והגזענות הממסדית אשכנזית.
מאז מרד הפנתרים, שסעדיה כה הטיב לקדמו, לא קמה עוד מנהיגות למאבק מזרחי על אף שהעבודה עוד רבה. המאבק המזרחי, מסתבר, צריך להתנהל בכל מישורי החיים ומטבע הדברים הוא מצריך מנהיגויות שונות בכל תחום, מתמיכה במשפחות מעוטות יכולת ועד שוויון מוחלט באקדמיה ומדעים, ברשות השופטת ובממשל. מי ייתן שהמרץ והאומץ של סעדיה ז"ל ינחו את כל מובילי המאבק, עד להשגת השוויון המלא.
יהי זכרו ברוך.
1 איילה היקרה

22 Dec 2007 15:24
מאת :
סמי

איתך עם כל הלב בצערך על אובדן אחיך היקר סעדיה - ואחינו כולנו. זכרו רשום בכל דף של ההיסטוריה שלנו לנצח. (אנא העבירי לי את הסלולרי שלך לאימייל sami@kedma.co.il)
1 יהי זכרו ברוך

23 Dec 2007 13:39
מאת :
אהובה מועלם

לצערי לא יכולתי להגיע להלוויה. נסעתי לנחם אבלים בחיפה.