תגובות אחרונות

עודד ישראלי התבללת בכתובת מאת : שאול סלע
דף : הפוסט-ציונות היא פוסט-מפא
אתה אולי מתבלבל שאול סלע מאת : כלב בן יפונה הקניזי
דף : הפוסט-ציונות היא פוסט-מפא
ללא כותרת מאת : שאול סלע
דף : הפוסט-ציונות היא פוסט-מפא
אין חדש תחת השמש ... מאת : חליק משמות
דף : הפוסט-ציונות היא פוסט-מפא
זה לא בן-דב אלא בית צבי מאת : אלעד
דף : הפוסט-ציונות היא פוסט-מפא
rfhardyr מאת : rfhardyr
דף : מקסיקו
סיפורו של אבו סעיד עמ 77-78 מאת : שאול סלע
דף : ניפגש בחשיכה
עמנואל מטלון מאת : שלום ש.
דף : ניפגש בחשיכה
אתם סגורים שרמי הויברגר עצמו חתום על המכתב? מאת : מני
דף : פוסט להויברגרים או למה כדאי להופיע באריאל
תודה! מאת : סמדר לביא
דף : פוסט להויברגרים או למה כדאי להופיע באריאל

התליין מפקיע לטובת עצמו את דמות הקרבן

נג'ואן דרוויש

2008-07-24


פרשת גנית אנקורי – כמאל בולאטה

האמנות הפלסטינית במצור ישראלי: עורך הדין של אריאל שרון נגד האמן והסטוריון האמנות כמאל בולאטה ונגד החוקר ג'וזף מסעד

http://www.al-akhbar.com:80/ar/node/82570

מאת נג'ואן דרוויש (אלאח'באר 23/07/2008)

פרשת ההשתלטות על עבודתו האקדמית של כמאל בולאטה על ידי חוקרת ישראלית העוסקת בחיבור היסטורית האמנות הפלסטינית, לא מגיעה לסופה. קרבנה האחרון הוא ג'וזף מסעד, אשר כתב עת אמריקאי יוקרתי משך ידו ממאמר אשר פרסם על אודות הפרשה. המאבק הזה לובש מעטה סימבולי עת התליין מפקיע לטובת עצמו את דמות הקרבן.

לפני שנתיים שמענו לראשונה על גנית אנקורי, אשר יחסה לעצמה – בספרה "האמנות הפלסטינית" – את התאוריות של האמן וחוקר האמנות הפלסטיני כמאל בולאטה. והנה התנגשותה בבולאטה צוברת תאוצה, באמצה על אסטרטגית המגננה. מגננה אשר רודפת מהחשובים שבכתבי העת האמנותיים הבריטים והאמריקאים, וכן דמויות אקדמיות מוערכות כג'וזף מסעד, מרצה למחשבה ערבית בת זמננו באוניברסיטת קולומביה האמריקאית. החוקרת הישראלית אשר מונתה מייד לאחר הפרשה לראש מחלקת ההיסטוריה של האמנות באוניברסיטה העברית, מציגה עצמה כ"שמאלנית" וכ"ידידת הפלסטינים". ויחד עם זאת, מינתה לייצגה את משרד "Trevor Asserson", אשר התפרסם בעולם ברדיפת אמצעי התקשורת בעולם באשמת השחתת דמות ישראל. מוסד אשר התמחה בעבר ברדיפת אתר "www.bbcwatch.com" השייך לבי בי סי, ועוקב אחר דיווחי החדשות של התחנה הבריטית, ומכין דוחות נגדה. מוסד זה פרסם את הדוח הראשון נגד הבי בי סי לאחר שתחנה זו הפנתה את הזרקורים לכוון התפקיד אשר מילא אריק שרון בטבח סברה ושתילה, וכינה זאת "הסתה כנגד ישראל" מצד תחנה ותיקה ונחשבת זו.

גנית אנקורי בחרה להגן על עצמה כנגד אשמת הפלגיאריזם בדרך בלתי מקובלת בעולם האקדמי: רדיפה באשמת הוצאת דיבה, וזאת כפיצוי על התגובה התקשורתית על הפרשה שהתבטאה בגילויי דעת ועדויות. באסטרטגיה זו מסיטה אנקורי את האמן הפלסטיני כמאל בולאטה מעמדת אדם שפגעו בזכויות קנינו הרוחני לאדם שלא מוכן שישראלית תכתוב על אמנות פלסטינית.

אנקורי לא הצליחה למנוע דיון בסוגיה בתקשורת הערבית. עשרות עיתונים ואתרי אינטרנט ערביים פירסמו עובדות הנוגעות לפרשה זו, כמו כן "אגודת אמני האמנות הפלסטית בפלסטין" פרסמה גילוי דעת המאשים את אנקורי בהשתלטות על קנינו הרוחני של בולאטה, תוך שהיא דוחה את הקדשתה את הספר לאמנים הפלסטינים. לכן העדיפה החוקרת הישראלית לרכז את מאמציה בעתונות העברית והזרה, וכך איים עורך דינה של אנקורי על עתון "הארץ" כאשר הודלף לו כי עורכת המדור התרבותי מעונינת לכתוב על הפרשה, איום שהביא את העורכת לוותר על כתיבה בנושא.

אלא שבחירתה של אנקורי את עורך הדין אשר הגן על אריאל שרון בפרשת התביעה נגדו על מעורבותו בטבח סברה ושתילה מוסיף מימד חדש לתכנים הקולוניאלים של הפרוייקט האקדמי של אנקורי מבסיסו. באמצעות ההשתלטותה של אנקורי על קנינו הרוחני של בולאטה היא גם מנסה להשתלט על הקול ועל הנארטיב של הקרבן.

עד היום הספיק עורך הדין של אנקורי לרדוף שניים מחשובי כתבי העת האמנותיים בעולם אשר פרסמו את.הפרשה. המערכה הראשונה היתה כנגד כתב העת "Art History" אשר מוציא לאור "איגוד ההסטוריונים של האמנות בבריטניה" (AAH), אשר פרסם מאמר של ההסטוריונית סוזאן נויס פלאט (Susan Noyes Platt) אשר כותבת על הסתבכות אנקורי בפעולת השתלטות על העבודה של בולאטה. לאחר לחצים, נכנע האיגוד הבריטי לפשרה הסיר את המאמר, פרסם התנצלות ושילם לה פיצוי בסך 30 אלף דולר.

המערכה השניה היתה כנגד כתב העת "Art Journal" האמריקאי. כתב העת אשר יוצא לאור מטעם "College Art Association" פרסם מאמר מאת ג'וזף מסעד בכותרת "הרשות לצייר: האמנות הפלסטינית והמאבק כנגד הקולוניאליזם" אשר הציג בו שלושה ספרי אמנות על האמנות הפלסטית הפלסטינית אשר יצאו מבינהם הספר של אנקורי, והציג ניתוח והשוואה של דוגמאות מעבודת המחקר של בולאטה אשר אנקורי השתלטה עליהן בספרה על האמנות הפלסטינית. והפעם נכנעו לעורך הדין של אנקורי המוציאים לאור של כתב העת "Art Journal", והגיעו לפשרה שתרצה את התובע, במסגרתה ישלח כתב העת הוראה לכל מנוייו לקרוע את דפי מאמרו של מסעד מהגליון אשר קיבלו! בנוסף להתנצלות המזכה את אנקורי, אשר תפורסם בגליון הבא בחורף שנה זו. כתב העת שילם הפעם לאנקורי פיצוי בסך 75 אלף דולר.

ג'וזף מסעד תיאר את הפשרה הזו כפחדנות ובמילים הבאות: המוסד האמריקאי החשוב הזה אינו מגן על חופש המחשבה, ומקריב לשם כך את המוניטין של אחד מכותביו הקבועים. מסעד, מרצה בולט באוניברסיטת קולומביה עבר בשנים האחרונות מאבק כנגד גורמים ציונים אשר ניסו ללחוץ על הנהלת האוניברסיה בה הוא עובד לפטרו, באשמת "אנטישמיות". דרישה זו נדחתה בשל מעמדו האקדמי הגבוה, והתמיכה הרחבה לה זכה מצד הקולגות באוניברסיטאות בכל רחבי ארצות הברית. אך כל זה אינו מוריד כהוא זה מהנזק אשר נגרם למסעד, בעקבות ההתפשרות חסרת התקדים בהיסטוריה של כתב עת זה.

 

לינקים נוספים:

המאמר של ג'וזף מסעד:

http://virtualgallery.birzeit.edu/media/artical?item=313501

מאמר של טניה קישק:

http://www.iran-bulletin.org/book%20review/Review%20of%20Palestinian%20Art.htm

נוסח גילוי הדעת של "אגודת אמני האמנות הפלסטית בפלסטין" התומך בבולאטה בכותרת "הם אינם רק גונבים את אדמתנו, אלא גם את הדם, היזע והדמעות" העוסק בזכויות על קניין תרבותי במרחב קולוניאלי, וכן בסוגיות אתיות של פעילות אקדמית:

http://umkahlil.blogspot.com/2006/09/league-of-palestinian-artists-rejects.html

After conducting a thorough review of Palestinian Art, by Israeli art historian Gannit Ankori; (Reaction Books Ltd. 2006) the League of Palestinian Artists deemed it necessary to release the following statement regarding "Part I-Foundations, pp.15-57" of the book. The three chapters making up this part are wrought with plagiarism, falsifications and the misrepresentation of sources which all lead to the distortion of facts in writing the history of Palestinian art. The author did not bother to comply with some of the most basic ethical codes of professional practice. Ankori's violations may be summed up as follows:

First: The author intentionally falsified and misrepresented the pioneering field research originally conducted by our Palestinian colleague, artist and researcher Kamal Boullata whose studies have appeared in books, encyclopedias, exhibition catalogues and academic journals. Published over the last three decades, Boullata's studies were the first to document a painting tradition in Palestine since the beginning of the nineteenth century. In light of the historical background he unraveled, he proceeded over the years to analyze the evolvement of Palestinian art in the aftermath of the 1948 national catastrophe (al-Nakba) that culminated in the uprooting and dispersal of Palestinian society.
Secondly: While purporting to present an academic historic study based on her personal findings, Ankori employed different forms of plagiarism. To deflect exposure, at times she included incomplete quotations or selective citations from Boullata's studies that serve her claimed thesis; at other times, she disregarded all proper attribution to her source. Thus, original ideas developed and analyses revealed in Boullata's writings were wholly appropriated and presented by Ankori as if they were her own.
Based on our examination of both parties’ texts, and regardless of the author in quesiton being an Israeli, the League of Palestinian Artists expresses its full solidarity with artist and researcher Kamal Boullata – not on the basis of his being a Palestinian, but rather because his pioneering studies and historic findings, which concern us in the first place, have been mangled and fraudulently appropriated. Gannit Ankori’s plagiarism did not only violate Boullata's rights as a writer but we consider her own writing as an assault on the very historicity of Palestinian art.
Thus, in the name of the League of Palestinian Artists, we ask researchers, art historians, the mass media and all cultural workers to take note of this highly camouflaged case of plagiarism. Readers should approach Ankori's writing with a critical eye that allows them to recognize what appears to be a genuine contribution to documenting a history of Palestinian art, as nothing more than a rehashing of conclusions reached by someone else as verified by published evidence. We must realize that such insidious practices perpetuated by some Israeli researchers who appoint themselves in a position to speak for the Palestinians could only be understood in the context of a colonialist mentality. This kind of appropriation of intellectual property is taking place at the same time in which the Israeli authorities are continuing to seize the remaining lands in our country, and in the process burying its actual history.
Finally, in response to Gannit Ankori's dedication of her book to Palestinian artists: We, the League of Palestinian Artists, reject her dedication and demand from her an apology for violating the intellectual rights of artist and researcher Kamal Boullata.


שם :
כותרת :
כתובת אימייל :
תוכן התגובה :

1 כמה תמיהות בשם השטן

25 Jul 2008 00:36
מאת :
צבי

כמה תמיהות בשם השטן--
1. מדוע שיתף מר בולאטה פעולה עם היסטוריונית ישראלית של האמנות מלכתחילה? זה נראה לי קצת מבחיל ובכל מקרה סותר את הצעקה הנוכחית שלו על כך שיש כאן השתלטות ישראלית על קניינו הרוחני. מקריאת הרצנזיה של החוקר מסעד עולה כי אנקורי התיעצה עם בולאטה בעת כתיבת הספר, ראיינה אותו בצרפת, ואף שלחה לו את הטקסט טרם פרסום כדי שיעיר עליו הערות. כל זה מעיד על רמה גבוהה מאוד של שיתוף פעולה מרצון בין השניים. שאם לא כן לא היה מתעורר הצורך לשלוח לו את הספר טרם פרסום (זהו מעשה די נדיר ונראה שלניהם היה ברור שיש בכך צרוך שאם לא כם הוא לא מסכים לקרוא את הטקסט טרם פרסום). למען הסר ספק, אני לא טוען שמרגע שהוא שיתף עימה פעולה מותר לה לעשות ככל העולה על רוחה במה שהוא אומר מבלי שתהיה לו הזכות להתלונן. אני רק תוהה מתי הפך כל הענין להיות מקרה של “השתלטות ישראלית”. הרי הגברת אנקורי (שנשמעת דיי יומרנית ומלאה מעצמה) היתה ישראלית גם קודם.
מבחיל הדבר שהיסטוריון ישראלי כותב על אמנות פלסטינית. בעצם לא מבחיל, אבל קצת פגום ודורש הרבה צניעות. מה שבאמת מבחיל הוא שאמן פלסטיני משתף פעולה, ככל הנראה, עם הכותב. הדבר מוזר במיוחד לאור העובדה שהאגודה הפלסטינית האשימה את אנקורי (על פי מה שכותב מסעד עצמו) ששלושת פרקי הספר הראשונים (שככל הנראה נגנבו מבולאטה) הם “המשך ניכוס [ע”י שלטונות ישראל] הנכסים הרוחניים של העם הפלסטיני”. הועלתה גם ההאשמה “שממשלת ישראל ממשיכה לגנוב את אדמות העם הפלסטיני תוך הכחשת עובדות היסטוריות” (תרגום כללי שלי נא לקרוא את ההצהרה אצל מסעד). מה ציפיתם? ומדוע אף אחד שואל מה עשה בולאטה עם אנקורי עד אותו הרגע.
אני שואל, עם כל הכבוד, הרי ברור לכל מי שקורא את זה שעצם מעשה ההתאיינות הוא מתן פתח והרשאה לניכוס של קנין רוחני. הלא הדברים הללו, בהם מאשימים האמנים הפלסטינים את ישראל, היו ידועים עוד קודם. עוד לפני שכתבה אנקורי את ספרה, עוד לפני שהחלה את מחקרה. מה טעם ראה בולאטה לשתף עימה פעולה. מוזר....

2. תמיהה שניה--מרגע שהפך הענין לענין של האשמות בגניבת רעיונות מה ציפיתם שתעשה אנקורי. אחת מן השתיים: או שתודה, או שתפריך ותתקוף את המאשימים אותה. היא בחרה בדרך השניה. ולכן, אם יורשה לי, אני תמה מדוע אין לראות במאמציה פעולת התגוננות (לגיטימית או לא) מפני האשמות בגניבה. מדוע, מכל הדברים שבעולם, אני צריך לראות דווקא בזה, מעשה נורא של גניבת קינינו הרוחני של העם הפלסטיני. לפי מה שמסעד עצמו כותב, ולמרות מה שהוא אומר, נראה כאילו הלחצים להוריד את המאמרים השונים נובעים מחוקי לשון הרע ולא מנסיון של ממשלת ישראל להמשיך את הכיבוש דרך השתקם של בולאטה ומסעד. למען הסר ספק, אני לא מצדד באנקורי בכלל. אבל אני לא מבין מדוע אני צריך להאמין לפנינו המשך הכיבוש ולא מאבק משפטי פשוט של מוכפשת (בצדק או שלא בצדק) במכפישיה.

עוד דבר, האם מישהו באמת מצפה ממני להתחיל להרגש מן העובדה שהעורך דין שנשכר ע”י אנקורי שימש בעבר את אריק שרון? כבר ראינו קצת יותר גרועים מזה בתולדות הכיבוש. הרי ממה נפשך? אם אין הבדל בין כל השמאל הישראלי לימין הישראלי (על פי משנת מסעד) אז מה זה משנה מי העורך דין? וחוץ מזה, כשקצב שכר את פלדמן אף אחד לא התחיל לחשוב שהנשיא לשעבר הוא ואנונו.

3. תמיהה שלישית: מדוע אנו כל הזמן צריכים להשפיך מרוב עונג אינטלקטואלי כאשר מוזכרת המילה “קולוניזציה” בהקשר הפלסטיני. השימוש של מסעד במילה “קולוניזציה” מעתיק, שוב ושוב, את סיטוצית הכיבוש אל המרחבים האקדמיים בהם לא סבלו של הנכבש הוא העיקר אלא המשמעויות האקדמיות של הסבל הזה. יש כיבוש. כיבוש. גניבת וגזילת חירותו ואדמותיו של עם. לא קולוניאליזם ולא אפרטהייד (שכבר אמרו פעילים מדרום אפריקה רק לפני שבועיים שהכיבוש גרוע ממנו)
1 סחתיין על הכותרת

25 Jul 2008 21:05
מאת :
קימבאל

אפשר גם לנסח כותרת אחרת : "המכפיש שנפסק לרעתו במשפט דיבה מאמץ לעצמו את זהות הנרדף"
מה היה לנו כאן? נטענה טענה כנגד גנית אנקורי, היא חשבה שהטענה שקרית, תבעה את הטוענים ואם הבנתי נכון אף זכתה (שופטים אשכנזים מנייקים -אהה שכחתי זה בכלל לא היה בישראל). עכשיו יש משהו שכנראה נג'וואן דרויש מפספס - כשבנאדם חושב שנעשה לו עוול ותובע בבית המשפט את מי שבעיניו אחראי, זה לא רדיפה אלא הליך משפטי מקובל ("לא מקובל באקדמיה" כותב דרוויש - כמה מפתיע באמת....). למעשה קשה לי לחשוב על דרך לגיטימית אחרת לטפל בסוגיה. למעשה שגעון הרדיפה של דרויש לא מתחיל במסעד. בין השאר הוא מחכים את הקוראים במשפט הבא "מוסד אשר התמחה בעבר ברדיפת אתר "www.bbcwatch.com" השייך לבי בי סי, ועוקב אחר דיווחי החדשות של התחנה הבריטית, ומכין דוחות נגדה. " הבנתם? הוא מכין דוחות!!! ונגד מי? נגד הבי.בי.סי. זו ה"רדיפה" במקרה זה. משל היה הבי.בי.סי במבי שברירי ופגיע שמסתתר, קצר נשימה, מכלבי ציד שמבקשים את נפשו...
כמו כן לא ברור לי איך "תליין" קשור לכך. גנית אנקורי לא תלתה אף אחד, ואף לא מואשמת בכך ע"י מסעד. מקסימום היא גנבת.
ייתכן ש"תליין" מתייחס לכך שהיא, בעוונותיה ישראלית, ובהיקש מן הפרט אל הכלל ושוב אל הפרט חושב דרוויש שאפשר לקרוא לישראלים בכלל "תליינים" (ברוח הקריקטורות בעיתונות הערבית) ואז גם אפשר לטעון את זה גם לגבי כל ישראלי באשר הוא. למי שלא הבין - בקרב הישראלים יש ככל הנראה "תליינים", ולכן אפשר לקרוא לכל ישראלי תליין.
זו גישה מעניינת שניתן לכנותה, נו.. איך קוראים לזה... - גזענית! כלומר עצם זה שמישהו נולד לציבור מסויים הופך אותו לאחראי לפשעים מסויימים.


אם הבנתי נכון דרוויש הוא ערבי וכך גם חברו הנרדף. אז ברוח ההיקש האינדוקטיבי של דרוויש אפשר לנסח עוד כותרת. למשל "חובבי פיגועי התאבדות ומילת דגדגן מאשימים ניצולת שואה וכלת פרס נובל פוטנציאלית ברדיפה"

נכון קולע? אם כבר הכללות מטופשות וצעקניות אז כמו שצריך...
1 לצבי

25 Jul 2008 21:07
מאת :
יורם

אני אישית לא מכיר את הסיפור הזה ולא מתעניין בו במיוחד, מעבר לעובדה שברור מתגובתה של הגבר אנקורי (וגם מעצם השימוש במונח) שהיא איננה "ידידת הפלסטינים" בשום מובן שיש לו משמעות לגבי האפשרות של העם הפלסטיני להשיג את זכויותיו. הבחירה להטיל את כל העוצמה המשפטית האפשרית כנגד עצם האפשרות לצדד בבולאטה היא מעבר להתגוננות משפטית, זו בריונות פוליטית ציונית ששרה במקהלה של רדיפת כל מי שמבקר את ישראל בארצות הברית.
אבל המשפט האחרון שלך מוזר מאד, ממתי קולוניזציה היא מושג אקדמי בעיקרו ? אתה מכיר לא פחות טוב ממני את תפקיד המושג הזה, לא פחות מאשר המושג "כיבוש", במאבקים היומיומיים , העממיים והצבאיים של עמים מדוכאים.
לסבל של העם הפלסטיני, כמו לכל סבל אחר, יש מאפיינים וצורה ואני לא חושב שיש לך כוונה לטעון שרק הסבל חשוב ולא הצורה והמדיניות (כי הרי אנחנו לא מריה תרזה אלא אנשים פוליטיים וכך גם הפעילים המאורגנים הפלסטינים), במקרה של פלסטין בהחלט מדובר בקולוניזציה שלובשת בין השאר צורה של אפרטהייד, ברמאללה, סכנין, עין-חוד ויאפא ולאו דווקא באקדמיה. כיבוש הוא בהחלט שם כללי טוב למה שמתרחש פה אבל הוא עשוי לפספס את המטרה כאשר הוא מייצר את הרושם שמדובר רק בכיבוש של 67.
בעניין האפרטהייד, הרשה לי לחזור במילים שלי על טענה מדוייקת לדעתי שהועלתה על-ידי אורי דיוויס (וגם היהודה קופרמן) בוועידה למען זכות השיבה והמדינה החילונית והדמוקרטית :
אחד הביטויים לתחכום הציוני לעומת דרום-אפריקה הוא היעדרו היחסי (אני מדגיש, היחסי) של "אפרטהייד זעיר" בשטחי 48, כלומר חוקי אפרטהייד לגבי אוטובוסים, כניסה למסעדות וכיו"ב. ההיעדר (שוב, היחסי) של אפרטהייד זעיר הוא מה שאיפשר למדינת האפרטהייד הציונית לשווק את עצמה כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.
1 תשובות מהמלאך גבריאל

25 Jul 2008 21:08
מאת :
מיה

1. כשהייתי במפגש ישראלי- פלשתיני בצרפת, המפגש הראשון שהלכתי אליו, חששתי מאד מזעם מצטבר של הפלשתינאים על הישראלים, וקצת הופתעתי כשראיתי שהם מפרידים בין הממשלה שלי לביני ורואים בי אדם פרטי. לא לקפוץ, לא בגלל שהם ערבים פרימיטיביים שלא יודעים להפריד, אלא בגלל שאני סבורה שאנשים צעירים (זה היה מפגש סטודנטים) שנולדו לתוך מציאות שכזו ולא רואים את סופה- ז"א כל חייהם חיו תחת כיבוש- לא ימצאו בלבם רגשות חיוביים אלי. התבדיתי לחלוטין כמו שאמרתי, ובמפגש ישראלי- פלסטיני נוסף שבו הייתי המצב היה זהה. כך שאני מאמינה שהתשובה לשאלתך היא שפלשתינאים ואנשים נורמליים בעולם יודעים להפריד בין ממשלה לבין אדם פרטי, או לפחות יודעים שהם אמורים להיות מסוגלים לעשות זאת. וכשבא אליהם אדם מטעם האקדמיה או כל אדם פרטי הם מקבלים אותו קודם כל כאדם וכאיש מקצוע ורק לאחר מכן כבעל אזרחות מסוימת. הרי גם ערבים מנסים שלא להיות גזעניים ולא לשפוט אדם לרעה בחופזה בגלל הקבוצה אליה הוא שייך. הם רוצים למחות נגד הכיבוש הישראלי ולא נגד כל ישראלי וישראלי באשר הוא ואני חושבת שזה נכון, למרות שהאמן חטף בסוף סטירה מצלצלת.
2. הגנת אדם על עצמו היא לגיטימית, אך לא כן אם הוא חטא ופשע והוא מנסה לסתום לאחרים את הפה בכח. אני מסכימה שהדבר הוא מעשה פרטי של אנקורי ולא מעשה של הממשלה כלל וכלל, אך כמעשה פרטי שלה אי אפשר שלא להסתכל על זה מהזוית הזו, שכן החולשה של עם כבוש כנגד העוצמה של עם כובש יכולה כפי הידוע לנו טוב מאד לחלחל לתודעתו של אדם, מה גם שהמצב הקטסטרופלי בפלשתין שנגרם ע"י הכיבוש אכן גורם לזה שאדם בפלשתין הוא יותר חלש ויש לו פחות אמצעים להגן על עצמו, ולדעתי אנקורי ניצלה חולשה ממשית וחולשה פסיכולוגית בזמן שניצלה את האמון שניתן בה, ניצלה את מעמדה ואת הכח שבידיה לעומת הכח שבידי אמן פלשתינאי שהמשכורת החדשית שלו היא נמוכה הרבה יותר משלה (גם בגלל מעמדה באקדמיה וגם בגלל המצב הכלכלי בפלשתין שנגרם גם ע"י הכיבוש שלנו כן) ואינו יכול לשכור את עורך הדין של אריאל שרון, מה גם שהיא עושה לא מעט כסף מעסקי הדיבה בעניין זה, אותו אמן פלשתינאי אין לו האמצעים האלה להגן על עצמו.
חוץ מזה, שיש להגן על עצמך, ויש לאיים ולהשתמש בכח בברוטליות בכדי שלא יוכפש שמך למרות שסרחת. האם המשרד ששכרה "trevor asserson" שרדף את הBBC גם הוא מגן על עצמו ועל ישראל או שמא הוא משתמש בברוטליות ואני מנחשת שבדמגוגיה לא מעטה בכדי לאסור ביקורת מכל סוג שהוא על ישראל, תוך חילול המלה "אנטישמיות", במלים אחרות חילול המלה "גזענות" וניצולה לסתימת פיות. גם את העניין הזה אנחנו מכירים טוב טוב.
1

25 Jul 2008 21:46
מאת :
סמי

קימבאל המכחישן הלאומי (אין גזענות, אין דיכוי, אין כיבוש, הכל דמיון מזרחי-ערבי פרוע) יוצא להגנתה של אנקורי (לצערי בגיבוי לא מכוון של צבי) כאלו היא באמת הרדופה כאן. בינתיים היא עשתה קופה של 120 אלף דולר ועוד היד נטויה. טיפת בושה אין לה לקחת את הכסף הזה. לפחות שתתרום אותו. שימו לב לכותרות החלופיות שמציע קימבאל (כמה זמן ואנרגיה וסבלנות הוא משקיע באתר הזה, ממש שליחות קדושה עבורו), כל פסיכולוג בגרוש יכול ללמוד מהן על המודע המוסתר שלו המתפרץ ברגעים כאלה.
הייתה לי שיחה ארוכה מאוד עם פרופ' מסעד לפני כחודש על העניין. על פניו נראה כאילו תבעה אנקורי את כתב העת ואת מסעד וניצחה בבית המשפט. הבל הבלים. לא היה בכלל משפט. כתב העת הבריטי נכנס לבהלה היסטרית והיסטורית רק מעצם התביעה. סנגוריו המליצו לו שלא להיגר לפרשה קשה נגד הישראלים והציונים שתגרור נזק קשה לכתב העת, ואולי אף תכריע את גורלו (יש משקל עצום ליהודים בתעשיית האומנות). לכן החישוב של 50 אלף דולר (ופגיעה במחבר) מול הסכנה של חורבן כתב העת, הייתה מנקודת ראותם חכמה והם יכולים להמשיך הלאה (עד הציוני הבא). הרי הפחד מפני הכוחות הציונים באקדמיה ובעולם האומנות, הקולנוע וכו', הוא פחד אמיתי. הם באמת תליינים אמתניים ואמיתיים, ואני לא מדבר רק על הישראלים (כל הישראלים תליינים או עוזרי תליינים או תליינים בגמילה וזה כולל אותי), אלא בכלל על הכוחות הציוניים בעולם. שומר נפשו ירחק. עובדה - מסעד שהוא אחד האינטלקטואלים הפלסטינים המובילים היום באקדמיה בעולם כולו ואולי נחשב יורשו של אדוארד סעיד, עדיין לא קיבל קביעות באוניברסיטת קולומביה (נשלטת על-ידי ציונים) למרות ספריו ומאמריו הרבים ששווים כמה קביעויות ברצף. פרנסתו ומעמדו בסכנה - הם רוצים להרחיק אותו לא רק מקולומביה אלא מארה"ב בכלל. אני מקווה שינחלו כשלון.

מה רצה מסעד (פליט מיפו) לומר בסך הכל? הרי כבר כבשתם את אדמתי, גירשתם אותי והחרבתם את ביתי יא-אבנא אש-שרמיט, אז עזבו את הקניין הרוחני שלי בשקט. זה הכל. אתם יכולים לתמוך, לקנות, לבקר - אבל זה שלי. הוא משוכנע (על פי חוות דעת משפטית חזקה) שאם כתב העת היה הולך למשפט הוא היה מנצח בסופו של תהליך, אם כי כאמור היה יכול להיות גם סופו בכלל. ההחלטה להיכנע לא הייתה של מסעד.

והערה קטנה לצבי בעניין הקולוניאליזם. כמוך אני תמיד שם את הכיבוש בלב כל עניין, כי זה באמת הסיפור המרכזי של הציונות: כיבוש האדמה וכיבוש העבודה, שהפך בסופו של דבר למלכודת הטרגית של הישראלים, פצצת הזמן שתביא עליהם לבסוף כליה. אבל, אני מסכים עם יורם, קולוניאליזם הוא לא מושג אקדמי. למשרד המושבות הארץ ישראלי קראו באנגלית: דה-קולוניאל אופיס אוף פלסטיין. וזה היה מוסד ציוני לא בריטי. יש ספר טוב מאוד לדעתי (עם כמה חסרונות) של יואב פלד וגרשון שפיר שמבסס את ישראל כפרויקט קולוניאלי בכל המימדים והאספקטים: טריטוריאלי, דתי, תרבותי, גיאופוליטי, כלכלי, ג'נדרי, אתני וכו'.והם מדברים בעיקר על ישראל של 49, חוץ מהשטחים של 67, כולל העניין המזרחי. חובה לקרוא. זה טקסטבוק באחד הקורסים שלי כאן, ונדהמתי לראות איזו הסכמה רחבה הייתה בכיתה לתיזה של הספר, כולל סטודנטים יהודים שאחד מהם טען שכל האמצעים כשרים לשיבת ציון, כולל קולוניאליזם ושאין לו שום בעיה עם זה.
1 הבהרה הבהרתיים

26 Jul 2008 06:44
מאת :
צבי

מיה, את מאוד צודקת. ההערה שלך בענין עצם יכולתה של גנית אנקורי לשכור לעצמה משרד עורכי דין (ולא משנה מאיזה עדה) חשובה מאוד. יתכן מאוד, בעצם בטוח, גם שזהותו של המשרד עצמו, ו"ההתמחות" שלו ברדיפת "מכפישי" ישראל יש לה חשיבות רבה בכל הפרשה. אני בכל מקרה לא הייתי נתלה בעבודת היותו של אריאל שרון אחד מלקוחותיהם כחלק מן הענין. לפרט הזה עצמו אין שום משמעות מלבד רטורית.

סמי ויורם, אין כל ספק שלפנינו קולוניאליזם. אני לא כזה טיפש. הנקודה שלי היא שדווקא בגלל שמדובר באמנות ובתרבות היה צריך לדבר במונחים של כיבוש ולא של קולוניאליזם. יש קולוניאליזם. אבל לא רק. יש כיבוש ונישול מתמשכים והם העיקר. צריך לדעת מתי לדבר על מה. אני מתיחס למיסטיפיקציה האקדמית שעשו מן המושג "קולוניאליזם" (בעקבות העיסוק האקדמי מעיקרו ב"פוסט-קולוניאליזם"). אני קראתי את הרצנזיה וחרה לי מאוד שהאמן הפלסטיני הוצג כ"קולוניזד". בהקשר הזה של אמנות היה צריך מאוד להזהר ולהזכיר שלא קולוניאליזם נוסח הודו לפנינו אלא מציאות של נישול ודיכוי יומיומי. הצגת כל הנושא כאילו מדובר בשיח על אמנות תחת קולוניאליזם היתה מוטעית, דווקא כאן היתה חשיבות עצומה להזכיר שיש כיבוש. יש פלסטינים שאינם זוכים להיות אמנים כיוון שהורגים אותם. או כיוון שאינם יכולם ללמוד או כיוון שהם כלואים, או כיוון שהם סגורים בחומה. בהקשר הזה, אם אתה מדבר על כיבוש, אתה גם מתחיל לתהות מה עשה בלואטה עם אנקורי מלכתחילה. שני ההוגים הגדולים של הפוסט-קולוניאליזם (סעיד ובהבהא) למדו בבתי ספר קולוניאליים בקולוניות וחבים להם המון הדיון המורכב ביחסי הגומלין בין הקולוניאל לביןם הכפופים מתאפשר בין בגלל העבודה הפשוטה הזו--שהם חלקו מרחב משות עם הקולוניאל בתוך הקולוניה. לא בכדי רוב רוב של השיח הפוסט-קולוניאלי עוסק בתרבות, כיוון ששם יש באמת על מה לדבר בהקשרים משותפים. לא כן כאשר מדובר בכיבוש. לכן ד-ו-ק-א בגלל שמדובר בתרבות אני מתרעם על כך שמדברים על קולוניאליזם ולא על כיבוש. אתה צודק שכאשר מדברים על כלכלה ועל עבודה וכו' המסגרת הקולוניאלית היא מועילה ויעילה. אבל כאשר מדובר בתרבות אני חושב שחשוב להזכיר שיש כיבוש ולא מדובר באנשים חופשיים או חופשיים למחצה שהלכו לבית הספר של המלכה ויקטוריה בקהיר. המסגרת של הכיבוש היא גם המאפשרת לי לטעון שאנקורי עשתה מעשה מבחיל מרוב יומרנות כאשר הלכה לכתוב ספר על האמנות הפלסטינית. זה גם מה שמאפשר לתהות איך הכניס אותה בולאטה לביתו בצרפת ושיתף עימה פעולה. (כאילו אין כיבוש). דווקא בגלל שיתוף הפעולה הזה אנו עכשיו מתעסקים במאבק משפטי על זכויות יוצרים ולא על משמעות הכיבוש באמנות. כאשר ישבה אנקורי וראיינה את בולאטה, לא היה כיבוש? היה כיבוש! רק שכנראה שאצלו בבית היתה באותו רגע אוירה של רבינדראנת טגורי בבנגאל. מסעד כנראה לא שם לעבודה הפשוטה הזו למרות שהוא כותב עליה--היה שיתוף פעולה בין השניים. ואני שוב לא מבין מדובר מצא בולטא זמן לדבר על אמנות עם חוקר ישראלי כאשר יש כיבוש. הרי יורים עכשיו, לא? אני לא טוען שבזמן הכיבוש לא צריכה להיות אמנות פלסטינית. אני רק טוען שלא צריך להיות שיתוף פעולה אקדמי בין ישראלים ופלסטינים על אמנות פלסטינית. בטח לא שכשמראש ברור (ולבולאטא היה ברור) שהדבר משרת את הקריירה של הישראלי )והוא ודאי ידע שהיא כותבת ספר כאשר התראיין איתה בביתו בצרפת ועבר על כתב היד).

למה דיברתי על שפיך אינטלקטואלי? על זה בדיוק רציתי לדבר איתכם. בדיוק בגלל שמרוב שאנו רצים ישר לדבר בז'רגון המוכר לידידינו ברחבי הג'ורנאליים אנחנו שוכחים שיש רגעים שבהם צריך להזכיר לצעוק שיש כיבוש. מסעד כתב רצנזיה אקדמית ואני טוען שדווקא שם היה מקום ללכך את הידיים קצת עם כיבוש. הרי השיח האקדמי על קולוניאליזם (שיח הנובע מן האשליה הפוסט קולוניאלית) בישראל (שמסעד תקף ותוקף בצדק) הוא הוא המאפשר חמיקה מן האחריות לכיבוש ומן המציאות של הכיבוש. אפשר לדבר על זה עוד.

סמי. חלק מן התשובה לעיל מופנה גם להערתך באשר לקולוניאליזם. אבל אני קצת מתפלא על הטענה שאני נותן גיבוי לקמבאל. הוא כתב את מה שכתב הרבה אחרי. אז כיצד אני מגבה אותו? בזה שאני מזכיר שיש כיבוש? או בזה שאני טוען שאנקורי מעוררת בי בחילה?
לא ברור לי.

כמוך אני סולד מן הנסיון לחסל את הקריירה של ג'וזף ואף הבעתי על כך את עמדתי בפומבי. אני מקווה שלא יתנכלו לו יותר. אבל קורבניות כשלעצמה אינה מעניקה שום פריבילגיה אפיסטמולוגית או אינטלקטואלית. ולכן אפשר להתיחס למה שהוא כותב בביקורתיות.

אני לא אכנס איתך לויכוח על התואר "יורשו של סעיד" השמור למי שהקדיש חצי ספר להתקפה אד הומינם, תוך חשיפת שמותיהם, על פעילי זכויות אדם ערבים במצריים ובמדינות ערב אחרות המסכנים את חייהם וחירותם (מה שהוא אינו עושה בשום שלב של חייו העכשוויים). זכותך לחשוב כך ואני בטוח שנימוקיך הטובים עימך. שנינו כנראה נחשפנו לצדדים שונים של האיש במהלך השנים. שוב, לא ברור לי מדוע הוא לא עמד לרגע על הנקודה שעצם הרצנזיה שלו מרדדת את כל הענין למאבק משפטי צר על הזכויות יוצרים שנסיון, בדיעבד, להציגו כהשתקה נראה מאולץ ופותח את הדלת לקמבאלים לטעון שיש כאן ענין של לשון הרע ותו לא.

לא ברור לי מדוע אני לא יכול לבקר את זה. האם אתה באמת סבור שאני רווה נחת מן העבודה שאנקורי עשתה מאה ועשרים אלף דולר? ודאי שלא. מה לעשות, הטענה המבחילה של עורכי הדין שלה שלא מדובר בגזילת קנין רוחני אלא בלשון הרע מתאפשרת בגלל האופן בו כתב עליה ג'וזף: ראשית הוא רץ להרצות קצת על קולוניאליזם. אח"כ הוא טען שמדובר בכלל בגניבה.
1 עכשיו לצד השני

26 Jul 2008 06:44
מאת :
צבי

קמבאל שלום,

הפרדתי את המענה אליך מן השאר כדי שלא אתבלבל וגם כדי שחשוב לי להדגיש שאני לא מקבל את הטענות מכל ומכל וחושב שהן מתממות ומתחסדות ולכן יש להפריד ביניהן לבין השאר. אני אמנם מבקר את מסעד ודרויש ואת בולאטה. אבל לא בגלל שאיני חושב שהם צודקים אלא בגלל שבאיוולתם הם פתחו את הדלת לתגובות נכלוליות כמו זו שלך הטוענת כי מדובר רק במאבק משפטי של לשון הרע. זה נכון שזה מה שאנקורי עושה, מגנה על שמה הטוב. אבל אנא מימך אל תיתלה בעובדה הנכונה הזו כדי להצדיק את כל המפעל הציוני. ואין לה שום שם טוב. כן. בגלל שהיא ישראלית. גם אם "כל מה שהיא עושה" זה להגן על עצמה עדיין היא עשתה מעשה מבחיל ביותר מרגע שהולידה את הספר. כאילו אין כיבוש, אין נישול ואין שוד

אני גם סולד מן הלעג שלך לגבי ענין מיקום התביעה (לא בישראל איפה שיש "שופטים אשכנזים מניאקים" הלעגת). הרי ברור וידוע שבבריטניה חוקי לשון הרע הם מן המרחיבים בתחולתם (מה שאפשר לדייודי אירווינג לתבוע את דבורה ליפשטאט). הג'ורנאל הבריטי התקפל בעיקר בגלל החוקים הללו לפיהם לא על התובע להוכיח שהמכפיש טעה ולהוכיח נזק אלא על הנתבע להוכיח כי אמת דיבר, אנא קרא בספרו של ריצ'ארד אוונס על משפט אירווינג על התהליך הזה). במקום אחר לא היו ממהרים עורכי הג'ורנאל להתקפל.

לגבי הבי בי סי וואטש. אתה שוב טועה ומטעה ומשתלח ומלעיג סתם. לאחרונה התראיינתי בבי בי סי וטעמתי בעצמי למה הם מסוגלים. הבי בי סי באמת נרדף.
1 קיאמבל

26 Jul 2008 06:46
מאת :
Maor

תקרא מה סמי כותב לך:
"מה רצה מסעד (פליט מיפו) לומר בסך הכל? הרי כבר כבשתם את אדמתי, גירשתם אותי והחרבתם את ביתי יא-אבנא אש-שרמיט, אז עזבו את הקניין הרוחני שלי בשקט"

אתה הבנת את מה שאומר לך סמי? לא משנה שאתה צודק ושהגברת הנחמדה או לא נחמדה (ומה זה חשוב בכלל?) לא עשתה שום דבר פסול או לא חוקי, ושלא היתה כאן שום הפרה של זכויות יוצרים וקניין רוחני, הוא פ-ל-ס-ט-י-נ-י, פ-ל-י-ט, וההיא יהודיה כובשת גזענית קולוניאליסטית ציונית! אתה מבין, מה זה משנה מה היה, מה יהיה וכל הפרטים, הם היו פה קודם והם בעלי האדמות!

זו הרי טקטיקה אנטי-ציונית ידועה - כשלא ניתן להכפיש את ישראל והיהודים בעניינים ספציפיים (כלומר, קודם מנסים אח"כ הציונים מגיבים לעניין וכבר אין לאנטי-ציונים קייס) - עוברים מיד להתקפות בסגנון "אתם קולוניאליסטים גזענים כובשים רוצחים טרוריסטים גנבים איסלאמופוביים וכו', וא-נ-ח-נ-ו בעלי האדמות", או כמו שטיבי סיכם את זה פעם אצל לונדון וקירשנבאום כשהצליחו להוכיח לו שאף אחד לא מסית נגדו, "זה לא חשוב, הימין הגזעני צריך להבין שאני הייתי כאן לפניהם ואני אהיה כאן אחריהם".

אגב, שים לב איך מתאר הד"ר סמי את הציונים, ישר ל-Der Stürmer
1 צבי יקירי

26 Jul 2008 06:51
מאת :
סמי

לרגע לא חשבתי שאתה טיפש, אל תשכח שאני כותב לא רק לך. לגבי קימבאל - בחירת המלים שלי לא נכונה , הייתי צריך לכתוב מסתמך עליך. איתך הסליחה. זה קרה בלי שום כוונה שלך, בעיקר בסאב-טקסט. לגבי מסעד - נכון, אנחנו קודם כל חברים בנפש כבר 20 שנה, לפני שהוא ואני פרסמנו מלה אחת בעניין. וביתר שאת כשהוא נעשה דובר מבריק ושנון ולא מתפשר של המאבק.
1 לצבי

26 Jul 2008 10:39
מאת :
קימבאל

גם אני כדי עונה לך בנפרד כי יש בעיני שוני מהותי בין התגובה שלך לתגובה של סמי (למרות ששתיהן מבקרות אותי).

חזרתי וקראתי שוב את התגובה שלי ולא מצאתי בה הצדקה למפעל הציוני. ההצדקה לא מופיעה שם לא בגלל שאינני ציוני אלא משום שכתבתו של דרוויש לא רלבנטית לויכוח על צדקת הציונות. אישית אני חושב שהרעיון הציוני מוצדק בלי קשר לאופן שבו נג'וואן דרוויש משתמש במילים "רדיפה" ו"תליין" ובלי קשר לעובדה שזכותו של אדם לתבוע תביעת דיבה את מי שמכפיש את שמו.

מבחינתי לא מדובר כאן בויכוח על צדקת המפעל הציוני אלא בעימות אישי בין ישראלית לפלסטיני, שבהעדר טיעון משפטי ענייני מצידו של הפלסטיני הוסט למייצג של העימות בין שני העמים.

כתבת שהנתבעים הפסידו, או נסוגו, בגלל גישת המשפט הבריטי לעניין לשון הרע. טוב, זה ממש מבאס, נכון? כבר אי אפשר ללכלך על מישהו בלי שידרשו ממך להוכיח שזה גם נכון... איזו קטנוניות, באמת...

ברור לי היטב מתגובתך שאתה לא תומך בדעותי. זה גם היה ברור לי קודם, אבל חשוב מן הסתם להבהיר זאת קבל עם ועדה.



1 לסמי

26 Jul 2008 10:39
מאת :
קימבאל

כרגיל, כשאי אפשר לענות עניינית לטענה תמיד אפשר לההסיט את הדיון אד הומינם, לטוען, ולקוות שאנשים לא ישימו לב.
בתגובה שלי לכתבתו של מסעד לא טענתי שאין כיבוש וכו' אתה מוזמן לעבור עליה שוב ולהראות לי איפה עשיתי את זה. למעשה לא זכור לי מתי אי פעם טענתי שאין כיבוש, בעיקר בהתחשב בעובדה שגם יצא לי פה ושם להפגין נגדו לפני איזה עשרים שנה (עד שהבנתי שזה לא מזיז לאף אחד, לא משנה את המציאות וגם לא יצא לי מזה זיון).

אם יום אחד תמצא פסיכולוג בגרוש אתה מוזמן לשלוח אותו אלי. אחרי שהוא יגמור איתי אני גם אשאל אותו מה יש לו להגיד על ה"מודע המוסתר" ש"מתפרץ" , כלשונך, במשפטים כגון "יש משקל עצום ליהודים בתעשיית האומנות", "כל הישראלים תליינים וגו'..." ,"הפחד מפני הכוחות הציונים באקדמיה ובעולם האומנות, הקולנוע", "הם באמת תליינים אמתניים ואמיתיים".

צדק הסטודנט שלך, הציונות היטיבה לנצל כל מגמה רעיונית וגיאו פוליטית לצרכיה, ובסך הכל לא הייתה בררנית באמצעיה (אגב, בניגוד גמור לתנועה הלאומית הפלסטינית, שכידוע בוחרת את דרכי פעולתה בפינצטה ממש).

אתה מחמיא לי שלא לצורך -
תגובתי באתר לא דורשות ממני סבלנות, השקעה או אנרגיה יוצאות דופן. עם זאת התרשמתי שהאתר הוא מלאכת קודש עבורך דווקא, ואני רק מנסה לתרום במעט.
1 קמבאל, על מה שמבאס

26 Jul 2008 20:38
מאת :
צבי

קמבאל הייתי מקבל את כל מה שאתה כעמדה לגיטימית שאיני מסכים עימה אבל הבעיה שלי היא שאתה מלעיג על אותו דבר שמוציא אותי מדעתי. תראה איך אתה לועג: "בגלל גישת המשפט הבריטי לעניין לשון הרע. טוב, זה ממש מבאס, נכון? כבר אי אפשר ללכלך על מישהו בלי שידרשו ממך להוכיח שזה גם נכון... איזו קטנוניות, באמת..."
הבעיה שישראל מלכלכת על הפלסטינים כבר שישים שנה ויותר, ואני מתקשה לא להתבאס מזה.

כל הסיפור עומד על השאלה (שעברה אקדמיזציה ומשפטיזציה) מה קרה לאמנות הפלסטינית לאחר ארבעים ושמונה ולמי יש בעלות על התיזה לגבי מה שקרה שם. אני משתגע מעצם נוכחותו של בולאטה בספר של אנקורי. בגלל שאני רואה את שני העמים. ואילו אתה חושב שכל הענין מסתכם במאבק אישי (אישי??!! הרי יש כאן שני עמים ואחד מהם מנושל ומעונה) בין ישראלית ופלסטיני.


1 סמי יקר

26 Jul 2008 20:38
מאת :
צבי

אתה ודאי צודק לגבי הקשר בין תגובתי הראשונה לבין תגובתו של קמבאל (אם כי יש לחשוד שהיה מגיע לתובנות הללו לבדו). היה עלי להבהיר כי כמובן מבחינתה של אנקורי מדובר בהגנה מפני לשון הרע. ולצערנו הרב אם מתעלמים מכך שיש כיבוש על פניו יש רגליים לדבר (כי הבית המשפט הבריטי לא עוסק בכיבוש).


1 גם אני...

27 Jul 2008 04:50
מאת :
סמולן

קודם כל, אני לא מכיר את מסעד אישית, אבל הוא קצת צעיר להיות פליט מיפו ב 48, לא ? אפילו אם נניח שפליט הוא מי שנולד יום לפני שהמרגמות של האצ"ל הרעישו את יפו, אזי הוא צריך להיות בן 60 בערך. מסעד גג בן 50, לדעתי יותר צעיר. אני מנחש שאבא או אמא שלו היו פליטים מיפו, אבל לא הוא. לדעתי, זו טעות עובדתית קטנה אך מייצגת.

היא באה לומר שלמסעד, ולצאצאים של פלסטינים באופן כללי, יש סטאטוס מועדף על ישראלים באשר הם. אלו מזוכים מראש, ושום מעשה שיעשו לא ישנה את זה, ואלו אשמים תמיד, ושוב, אין להם דרך לשנות את זה. בהקשר הזה, כותרת המאמר אינה אינפורמטיבית כלל. כתוב שם, למעשה, "ישראלית מתארת את עצמה כנפגעת מפלסטיני". ההקשר הכללי הוא של "אדם נשך כלב", רק האירוע בו ישראלית נפגעת מפלסטיני מדומיין כמשהו שאינו רק נדיר, אלא בלתי אפשרי כלל. זה מה שכל כך מדהים במאמר הזה.

שנית ובאותו עניין, כל ניתוח יראה, שאין קשר בין שאלת קיום הכיבוש, שאלת צידוק הכיבוש (לדעתי: קיים ומוצדק), שאלת הפליטות של (אבא ואמא של) מסעד, מה קרה לו באקדמיה הבריטית, ומה שקרה בין אנקורי ובין בולאטה.

לא רק שאין קשר הכרחי, לדעתי גם אין קשר סביר...
הרעיון הבסיסי מאחורי הנארטיב, הוא שיש תיאורטיקנים פלסטינים מבריקים, שתפיסותיהם מנוכסות על ידי ישראלים, כלומר ציונים ומטומטמים, המציגים אותן כשלהם. כיבוש, ניכוס הפלאפל, גזל הסלט הערבי וכו. אלא שהציונות הספציפית הזו (במובן הרגיל כאן, ציונות=גזל), היא ציונות שמנכסת ומפיצה תיאוריה אנטי-ציונית.

לחילופין, אולי התיאוריה של בולאטה לא היתה אנטי ציונית כלל, ואפילו היתה תיאוריה שציונית מסורה כמו אנקורי יכולה לנכס ולהפיץ מבלי שציונותה תיפגם כזית. כלומר, שבולאטה פיתח תיאוריה ציונית, והיה למעשה תיאורטיקן ציוני.

לכן מוזר שכל כך בלתי נתפס שנתקלו במקרה שבו ישראלית עשויה להיות צודקת. בעיקר אם לוקחים בחשבון את הרעיון המאד נפוץ, שלפיו הציונות היא מערכת חמקמקה וערמומית באופן די שטני. מה שמקנה לציונים, לפחות על הניר, יכולות תיאורטיות עילאיות: הם לא צריכים לגנוב מפלסטינים תיאוריות של דיכוי, היות וממילא כל התיאוריות שפלסטינים מפיצים עוסקות ברקונסטרוקציה של התכנית הסודית של הציונים. כלומר, תיאורטיקנים פלסטינים למעשה נמצאים תמיד בעמדה שבה, לשיטתם, הם כמה צעדים אחרי הזדון הציוני. מה לעשות, אבל זה ככה. לפי התפיסה של הציונות כרשע מתוכנן, יוצא שלתיאורטיקן ציוני אין מה להעתיק אצל פלסטינים יותר מממה שטייס אף-16 יכול ללמוד מהם בדיקות טרם טיסה.

לכן, לטעמי, יש כאן משהו אחר. קריאה מאושרת: סוף סוף יש לנו עדות להתנהגות הציונית החמקמקה. סוף סוף, העולם נראה לרגע כמו שאנחנו טוענים שהוא נראה כל הזמן. בדקה הספציפית הזו, אנחנו לא משוגעים, ויש לנו משהו שנראה מזוית מסוימת כמו עובדה. וכמו שסעיד אמר, מה שהפלסטינים אומרים נכון ברמה הכללית, אבל נופל בפרטים (בעית פלסטין, בערך באמצע). זה מה שמכונן, לדעתי, את צהלת האושר שבמאמר.
1 לצבי - לא מדוייק

27 Jul 2008 04:51
מאת :
אלמוני שאין לו 30000$

לא מדוייק שאנקורי מסרה לבולאטה לעיון. בולאטה שהודלף לו על חשש לפלגיאריזם ביקש מהמוציא לאור לעיין בחומר והמובאות שציין שימשו את אנקורי לערוך שינויים בלתי משמעותיים שיקשו על תביעה כנגדה.

בספר כמו בראיון באנגלית באלג'זירה מנכסת לעצמה אנקורי גילויים ומייחסת לעצמה מעשים מפוקפקים למדי כשלעצמם...

מה בולאטה בכלל מתעסק עם סמולנים? שאלה מצוינת.
(מי שנולך לישון עם כלבים שלא יתלונן כשמתעורר עם פשפשים)

אלא שהנרטיב הפלסטיני אינו עסק פרטי של בולאטה.
1 ומשהו על הכללות

27 Jul 2008 04:52
מאת :
יורם

מה שהופך את התגובה הראשונה של קימבאל לכה מגעילה זה בעיקר המאמץ שלו לטשטש את ההבדל בין הכללה על קבוצה לבין הכללה על יחסי כוחות בין קבוצות, אלו שני דברים שונים לחלוטין וברור מאד למי יש אינטרס להציג כל ראיה כוללת של יחסי הכוחות בין ישראלים לפלסטינים כאילו היתה זו הכלל גזענית
בניגוד להכללות התנהגותיות על יהודים, ערבים, ישראלים או פלסטינים, זוהי עובדה שכל ישראלי כובש כל פלסטיני. אי לכך, סכסוך בסדר גודל כזה בין ישראלית לפלסטיני, שמגיע למימדים היסטוריים ופוליטיים, הוא סכסוך בין תלין לקורבן גם אם ייתכנו לו אספקטים אחרים. דרוש עיוורון או מאמץ סלפני מודע כדי לא לראות זאת.
מן הסתם יהיה מי שיעלה את השאלה האם אי אפשר שישראלי יהיה בסכסוך אקדמי או משפטי עם פלסטיני מבלי להיות בתפקיד התלין ? אפשר, אבל חובת הוכחה והמאמץ שזה יהיה כך היא על הישראלי, וזה כולל לא לגייס לטובתו כוחות כפיה שעומדים לרשותו באופן מובהק עקב מעמדו החזק יותר.
לשם דוגמא, (ויש דוגמאות מוצלחות יותר) אנשי "גוש שלום" יכלו להיחשב (אולי) כבעלי עמדה לגיטימית בויכוח על האינטרס הפלסטיני, עד לרגע שבו הם גייסו גורמים ציוניים שילחצו על ממשלת ספרד למנוע וועידה פוליטית המתנגדת לעמדת הרשות הפלסטינית.
1

27 Jul 2008 04:52
מאת :
מיה

לגבי המשרד שהגן על ישראל פשוט נראה לי שעו"דים שם דורשים הרבה כסף, ואני לא יודעת מה מצבו הכלכלי של מר בולאטה, אבל אני מכירה פלשתינאים עם תואר שני שאמנם עובדים אבל אינם יכולים לשכור עורך דין תותח בשביל כלום,
ואנחנו יודעים שיש הרבה הבדל בין עו"ד תותח לעו"ד רגיל מבחינת התוצאות שהם יכולים להשיג, הקשרים שלהם וכולי.
1 לצבי מתפלאה עליך

27 Jul 2008 04:54
מאת :
שירה

קראתי את כל השרשור ואני עדיין לא מצליחה להבין את תגובתך הראשונה שנשמעת לי תמוהה משהו ואפילו מיתממת, בעיקר כשהיא באה משוכן מזרחי מודע מאד וקבוע באתר קדמה כמוך. אני מניחה שיצא לך לשמוע או לקרוא לא פעם ולא פעמיים את התלונה לאגודה האנתרופולוגית האמריקאית המובאת פה באתר קדמה במדור "מזרחים, פלסטינים ואנתרופולוגיה לבנה" ונכתבה ע"י רפי שובלי ופרופ' סמדר לביא.
אם המקרה של אנקורי ובולאטה היה מתרחש בחלל ריק ללא היסטוריה ארוכת שנים ניכוס וגניבות ממש של קניין רוחני ותרבותי של מזרחים, אתיופים בדואים ופלסטינים, הייתי נוטה גם אני לקרוא את הרשימה הזו בעיניים "אובייקטיביות" ולחשוב שאולי מדובר פה בסוגיה משפטית גרידא ללא הקשרים פוליטים לאומיים וגזעיים, אלא שהפרשיה הזו ובכלל יחסים בין חוקרים לנחקרים באיזור שלנו ובכלל, לא ניתנת לבחינה ללא ההקשר הקולוניאליסטי. כן קולוניאליזם ולא סתם כיבוש. אני חושבת שהמילה "כיבוש" היא רדוקציה של עוולות המפעל הציוני האשכנזי הקולוניאליסטי שכן הוא אינו מכיל בתוכו את הטרגדיה של המזרחים ושל שאר קרבנות הציונות. חטיפת ילדים תימנים , מסתבר, החלה כבר בשנות השלושים, כנ"ל ניצול ושעבוד "הפועל העברי הטבעי" (קרי התימני), היחס הגזעני המתנשא כלפי ה"ילידים" הפלסטינים או ה"ילידים" המיובאים מארצות ערב טבוע עמוק באידיאולוגיה הציונית מראשיתה ולא אחזור כאן על דברים שנאמרו ונכתבו על החזון הגזעני של הרצל להקים מדינת חיץ "לבנה" מול המזרח הברברי. גם הנישול של הצמיתים הפלסטינים החל הרבה לפני הכיבוש של 48 ו-67.
הקולוניאליזם האירופאי כמו גם הקולוניאליזם הציוני הוא טוטאלי שכן הוא מבקש להשתלט על כל היבטי החיים של הילידים בקולוניה לצרכיו . לכן לא ניתן להפריד את המימד התרבותי, יתרה מכך, מי כמונו המזרחים יודע עד כמה מחיקת התרבות מסייעת להשתלטות חומרית על בני אדם ולהפיכתם לעבדים בני עבדים למשך דורות שלמים. ולכן הניסיון שלך לנתק את העניין התרבותי מהעניין הקולוניאלי הוא מקומם ביותר ("אתה צודק שכאשר מדברים על כלכלה ועל עבודה וכו' המסגרת הקולוניאלית היא מועילה ויעילה. אבל כאשר מדובר בתרבות אני חושב שחשוב להזכיר שיש כיבוש ולא מדובר באנשים חופשיים או חופשיים למחצה שהלכו לבית הספר של המלכה ויקטוריה בקהיר.")
משום מה המקרה הזה מזכיר מקרה דומה להפליא על חוקר אשכנזי X שגנב מחוקר פלסטיני Y וניכס לעצמו את ממצאי מחקריו של האחרון , אך תבע הוצאת דיבה נגד מי שניסה לחשוף את הגניבה. הפרשה הזו הושתקה בסיועם האדיב של מספר ממ"פים מזרחים (שמשחקים אותה רדיקלים, אלק). לאשכנזים יש יכולות "הרצחת וגם ניכסת" גבוהות אל מול הפלסטינים ואל מול המזרחים ולכן רוב הפרשיות אפילו לא נחשפות, כי למי יש כוח ובעיקר כסף להתגונן אל מול עורכי דין כרישים המלווים במערכת יחצ"נית משוכללת?
גם השאלה שלך ביחס לשיתוף הפעולה של כמאל בולאטה עם גנית אנקורי מדיפה ניחוח חריף של האשמת הקרבן. וכי מי מאיתנו לא נתקל בפלסטינים במפגש דיאלוגי זה או אחר? האם נאשים את כולם במשת"פיות על כך? האם נאשים את כל האובייקטים הפלסטינים והמזרחים על כך ששיתפו פעולה עם האנתרופולוגים והסוציולוגים האשכנזים? האשמה זו משולה בעיני להאשמת בחורה שיצאה לדייט תמים בבית קפה שהסתיים באונס ברוטלי.
אני עצמי הייתי קרבן למחקרים אנתרופולוגים. לצערנו, היום יש גם אנתרופולוגיה מזרחית קולוניאליסטית. רק לפני שבוע התקיים במכון ון ליר בירושלים כנס בנושא פדגוגיות מזרחיות. הפאנל הראשון הוקדש לביה"ס קדמה. דיברו שם רק על ביה"ס קדמה בירושלים. שני חוקרים ישבו בפאנל: דליה מרקוביץ וגד ניסים. שניהם עשו את התזה שלהם בMA על ביה"ס קדמה ת"א בדגש על תכנית הלימודים בלימודי החברה. באופן מפתיע למדי לא הוזמן לכנס סמי שלום שטרית (שהיה מנהל ביה"ס דאז) ואף אני (שהייתי רכזת לימודי החברה וכותבת תכנית הלימודים בלימודי החברה) והאינפורמנטית העיקרית בשני המחקרים הנ"ל לא הוזמנתי לכנס. חמור מכך, בביליוגרפיה של התזה של גד ניסים אין אזכור לאף אחד ממאמריו של סמי שלום שטרית אף שהתזה הוגשה ב-2003 וסמי עד אז פרסם לא מעט מאמרים בעיתונות ובכתבי עט בענייני חינוך ובעניין קדמה. מנחה התזה היה פרופ' יהודה שנהב. בעיני זהו ניסיון ברוטלי להפוך אדם כמו סמי מאקדמאי ואינטלקטואל מוביל ל"אינפורמנט". גם אני בהיותי מורה בקדמה הייתי מורה, אינטלקטואלית מודעת שמלמדת לפי אידיאולוגיה ולפי תזה פילוסופית מוגדרת ולא סתם "מורה" או "אינפורמנטית". מדוע שיתפנו פעולה עם מחקרים אלו? תשאל את סמי, אבל אני יכולה להעיד על עצמי , מתוך תמימות (במרוקאית :"ניה") שהמחקרים האלו יועילו לביה"ס ויסייעו להפצת האידיאולוגיה שלנו , ולא כפי שארע שהם יקדמו את כותבי המחקרים במסלול האקדמי ויקברו אותנו ואת פועלנו בשנים ההם. אני רואה בתופעה הזו של ניכוס השמך של הקולוניאליזם האשכנזי הלבן, כי הוא מותיר את הקרבנות בין אם הם חוקרים או נושאי ידע חסרי השכלה אקדמית מחוץ למוקדי הכוח של הבניית הידע. היום ללא ספק אני זהירה יותר, חשדנית ולא מתביישת לבקש כסף תמורת ידע מידע וייעוץ.
1 לקימבאל

27 Jul 2008 04:55
מאת :
שירה

לקימבאל, אחרי קריאת עשרות מתגובותיך לא נותר לי אלא לרחם על הקיבעון הרגשי והמחשבתי שמונע ממך כל סוג של חשיבה עצמאית וביקורת עצמית, על אף שניכר שאתה אינטיליגנט. תגיד, אתה לא עייף מלחיות בשקר?
1 התנצלות לצבי

27 Jul 2008 21:42
מאת :
קימבאל

יכול להיות שנסחפתי עם הלעג כשהגבתי לך. בסך הכל אנחנו מגיבים זה לזה באופן מכובד וענייני וחלק מאיך שהגבתי במקום אחר גלש גם אליך.
אני מבקש להתנצל על כך.
1 לשירה

27 Jul 2008 21:42
מאת :
קימבאל

איזו תשובה אני יכול לענות לך על זה? את מבינה שאני יכול להפנות, מהכיוון שלי את אותה השאלה בדיוק...

חוץ מזה מאיפה את יודעת איפה הייתי פעם ואיפה אני היום? אולי, ככלל, דווקא אין לי נטייה לקבעון מחשבתי ואני נוטה להחזיק בדעה קבועה רק כשלא השתכנעתי?
1 שירה, גם אני מתפלא עליי

27 Jul 2008 21:46
מאת :
צבי

שירה שלום, ידעתי כבר בראשונה שהשטן הוא זה שהשיא אותי לתמוה תמיהות בכל רם. אז למקרא תגובתך הארוכה גם אני מתפלא עליי. אני מניח שרוב הדוגמאות מקדמה ת"א ומן העבודות מ"א שנתת אינן באות לשייך אותי אישית ומעשית לאותם אלה העוסקים יומיום בגניבה משל אחרים אלא רק להבהיר עד כמה חמורים הדברים כאשר אנשים עוסקים בכך. לא נותר אלא להסכים עימך אלא אם כן את באמת מבקשת לטעון שאני עוסק בפועל בדברים דומים. הלא כתבתי כבר בתגובתי הראשונה שאינני מצדד באנקורי כלל. אמרתי שמה שהיא עושה מבחיל אותי. האם הבעיה עתה היא איך אני מביע את סלידתי או שאיני מביע אותה באופן "הראוי".

נדמה לי גם ששנינו מסכימים שאסור שתהיה רדוקציה --מקולוניאליזם לכיבוש או מכיבוש לקולוניאליזם, תלוי היכן שמים את הדגש--בנושא וצריך לראות את ההקשר הרחב ביותר. כיוון שכך אני מעריך מאוד את התזכורת הארוכה הנחוצה של מעשי הניכוס הציוניים שהעלית.

לגבי מה שאת אומרת שיש בדבריי "ניחוח חריף של האשמת הקורבן", אני מבקש להבין אם מתכוונת שאני מאשים את הקורבן בולאטה בגניבת מולדתו (ודאי שלא!) או אם אני מאשים אותו בגניבת רעיונותיו (גם לא, אבל אני מודה שאפשר להסיק זאת מדבריי ומבהיר שלא לכך התכוונתי).

אני למד פרטים חשובים מן האלמוני שאין לו שלושים אלף דולר שלא היו ידועים לרוב בני התמותה קודם (ניכר באלמוני שהוא בקיא מאוד בפרטים): האחד הוא שבולאטה עבר על כתב היד לפני שפורסם כיוון שהודלף לו שיש בעיות עם הטקסט וגנית אנקורי השתמשה בכך כדי לנקות עצמה יפה יפה מתביעה עתידית. עוד אני למד שבאל ג'זירה היא ניכסה לעצמה דברים נוספים. כל זה לא היה ידוע מן הביקורת של מסעד. לטעמי זה רק מחדד כמה שאלות עקרוניות שאני אולי עכשיו יכול להעלות אותן באופן טיפה יותר אלגנטי ומדוד מקודם.

האם מעשה הניכוס, גניבה, של גנית אנקורי, נעוץ בעובדה שגנבה מבולאטה רעיונות? או בעצם העובדה שהיא כתבה ספר על אמנות פלסטינית?

האם הגניבה הזו מתאפשרת מן העובדה שהיא ישראלית בת העם השליט, או מן העובדה שהיא ראיינה אם האיש בהסכמתו בביתו פעמיים (גם זה כתוב אצל מסעד וכנראה שזה נכון)?

האם הגניבה נובעת מדינמיקה ישראלית של גניבת הקנין הרוחני החומרי הפלסטיני הנמשכת כבר מאה שנים? או האם מדובר במקרה של גניבת רעיונות גרידא שרק במקרה הענין העומד לפנינו עוסק בפלסטיני ובישראלית?

קיים קושי לתת תשובה ברורה לכל אחת מן השאלות ויהיו מי שיענו "כן" לגבי כל שאלה ושאלה ויצדקו. זו הבעיה.

השאלה העקרונית מכולן היא איזה ערך, כל עוד יש כיבוש, יש לספר שנכתב בידי ישראלים על אמנות פלסטינית? על כך לי אין תשובה ברורה. אבל אני רוצה לשאול את השאלה. אולי יתכן שהיחס הראוי לספר כזה מצד הפלסטינים הוא התעלמות (קשה לעשות כן, כי יש בעיה של גניבת רעיונות. אבל השאלה היא באיזה מישור יש לטפל הגניבת הרעיונות, הרי כולם פה מזכירים שגונבים דברים יותר חשובים כל הזמן). אולי גם טוב להתעלם מן הכותבת. אולי גם טוב היה להתעלם מן הכותבת מלכתחילה. אם היה לי פחות דם בראש כרגע יכול להיות שהייתי מבקר את מסעד על כך שלא העיר מספר הערות נוקבות ושנונות על השאלה העקרונית הזו במקום לדון בפרטיו של הספר (אפילו אם היה כשר למהדרין עדין היה מקום לשאול לשאול את השאלה לגבי ערכו).

הבה נדמיין לפנינו את מערכת השיקולים הבאים שהפנה אמן פלסטיני דמיוני לגנית אנקורי כאשר זו פנתה בבקשה להתראיין לספרה. (מעבר לבעית הייצוג, ישנה צביעות מסוימת וישנו חוסר יושר מצידי לכתוב כך אחרי שאני יודע כבר שנפגע לפחות אמן פלסטיני אחד מן הספר, אבל אולי נתנחם בכך שאני מודע לזה):

גב' אנקורי,

תודה לך על מכתבך. אני שמח מאוד לשמוע שאת מתענינת באמנות הפלסטינית ורוצה לכתוב על כך. אני מאחל לך בהצלחה ושתלמדי הרבה על אמנות עמנו הפלסטיני. לצערי לא אוכל להעניק לך ראיון או כל סיוע. עבורי האמנות היא חלק מן המאבק להמשך קיומו החומרי והתרבותי של עמי המצוי תחת כיבוש. ואילו עבורך מדובר בנושא לעבודה אקדמית. זהו הבדל מהותי מאוד וכיוון שכך קשה לי לראות איך בדיוק אני יכול לסייע לך. איך כתב אדוארד סעיד בהקדמתו למהדורה העברית של ספרו, "תהום פעורה בינינו". עדיף שבשלב זה נשאיר אותה ככה. לו היית כותבת עבודה על גזילת האדמות בכפרי או מספר האסירים אצלנו הייתי שמח מאוד לעזור לך באספקת נתונים. הרי מדובר במצב הכיבוש שיצרו עמך וממשלתך והעולם חייב ללמוד על כך מכל כלי. אבל לא בכך אנו עוסקים. אלא באמנות שלי.

הייתי שמח מאוד לארח אותך בביתי להעניק לך ראיון. אבל לשם כך היה עלי להשעות למשך הראיון את העובדה העצובה שיש כיבוש ושאת יכולה לצאת להכנס מארצי כאוות נפשך ואילו אני איני יכול. איני רוצה לתת את הרושם לקוראיו העתידיים של ספרך שישבנו בניחותא ושחנו לנו באמנות למרות התנאים הללו לפיכך אני מעדיף לא להזמין אותך לביתי כלל.

איני יכול כמובן למנוע ממך לבחון את עבודתי ולכתוב עליה, אבל אני חושש מאוד ששיתוף פעולה בינינו ייצור בלבול מסוים אצל הקוראים. הרי גם אם תשבי בביתי כאורחת שלי עדיין אני אשאר אורח בלתי רצוי במדינה שהקים עמך. איזה ערך יהיה לראיון כזה. יהיו מי שיראו בעצם הראיון דבר פגום. להזכירך, בני עמי "מתראיינים" אצל בני עמך באופן אינטנסיבי כבר עשרות שנים וברוב מכריע של המקרים זה לא נעשה מרצון אלא בכפיה ותנאים של כליאה ועינויים. וגם אם ספרך יהיה הכי אוהד לשאלת פלסטינים והפלסטינים עדיין יתקשו קוראים רבים בשני הצדדים להבין מה ערכו הן מבחינת האמנות הפלסטינית והן מבחינת האקדמיה הישראלית המעריכה אותה ומדכאת אותה.

1 לשירה מתפעלת ממך

27 Jul 2008 21:47
מאת :
רחלה

ההתפלאות שלך שווה מאמר
1 למי יש זכות לספר את הסיפור

27 Jul 2008 21:47
מאת :
עוד לצבי

אני חושב שהשאלה למי יש זכות לספר את סיפורה של האומנות הפלסטינית נוגעת בשאלה עקרונית - איך קובעים למי יש זכות לספר סיפור נתון.
עכשיו השאלה היא אילו כללים אתה מציע?
אני טוען שכמעט כל ניסיון להגדיר מיהו המספר הלגיטימי יגיע למופרכות בסופו של דבר.

אם נניח שיש סיפור אמיתי אחד אז התשובה היא שכל מי שדבק בכללים מוגדרים מראש לחקר האמת רשאי לספר את הסיפור.
אם נניח שאין אמת אובייקטיבית אחת אזי מה זה בעצם משנה מי מספר את הסיפור? הרי ממילא שני סיפורים סותרים לא מבטלים זה את זה אז מה זה משנה?

1 לצבי

28 Jul 2008 00:17
מאת :
יורם

אתה חוזר על הטענה שהמוכנות של בולאטה להתראיין מחלישה את טענת הגניבה. מבלי להכיר כלל את פרטי המקרה, אני חולק לוגית על ההיקש הזה ואסביר :
לפי הכתוב בכותרת המשנה, הניכוס שבו מדובר הוא ניכוס עבודתו האקדמית של בולאטה ולא עצם הכתיבה על אומנתו. ר"ל, אם הגברת אנקורי יזמה ראיון עם בולאטה שאמור לעסוק באמנות שלו, ובהמשך לראיון ייחסה לעצמה תבונות, רעיונות ותזות שהם חלק מעבודתו האקדמית, הרי אין הראיון מטיל עליו "אחריות" לניכוס יותר מאשר פתיחת חלון כשקוראים לך מהרחוב תוך התעלמות לרגע מכך שיש צלפים ברחובות...
תאר לך למשל שניר ברעם היה מראיין את סמי שלום שטרית אודות פועלו החינוכי (העצום) בקדמה ואז מוציא ספא של תזות חינוכיות שאינן אלא התזות של סמי, כאילו היו הן שלו, הם היה מקום לתהות על ההסכמה להתראיין ועל ההשלכות הנובעות ממנה לטענת הגניבה ?

אז נכון שאין תנועת התנגדות מזרחית לנורמאליזציה עם אשכנזים (נניח שזה מאותה הסיבה שאין התנגדות כזו בתוך הקו הירוק, אפשר לדרוש מהעולם הלחרים את הכלא אבל האסיר לא יכול להחרים את הסוהרים), אז למה בכל זאת בולאטה התראיין אצל אנקורי ?
אולי הוא לא מתנגד עד כדי כך לנורמאליזציה, אולי הוא שוכנע שהיא "בסדר" (על ישראלי שתומך בזכות השיבה לא חלות רבות מההגבלות של נורמאליזציה), אולי זה לא שינה לו כי היא מפרסמת בארה"ב, אולי היה לו מאד חשוב לדבר ואולי הוא רצה להתפרסם עוד... אין לי מושג אבל אני לא רואה למה זה כל כך חשוב, אני משער שאתה יכול לשאול אותו :)
1 זכויות זכויות

28 Jul 2008 00:17
מאת :
צבי

למי ששאל למי יש זכות לספר את הסיפור הפלסטיני. אינני יודע. לי בודאי אין זכות לקבוע למי יש זכות ולמי אין זכות. אין לשאלה כל משמעות גם כיוון שאנשים ממילא כותבים. אבל נדמה לי שאני יכול לתת תשובה די טובה לשאלה איזה ערך לסיפור ישראלי על האמנות הפלסטינית שנכתב תוך כדי כך שישראל כובשת את העם הפלסטיני. אין לו הרבה ערך. נקודה. דיון בתרבות הפלסטינית בידי ישראלים מחייב השעיית או העלמת יחסי הכוח בין שני העמים--גם אם באים עם הכוונות הכי טובות. דבר כזה הוא בלתי אפשרי אלא אם כן אדם מסוגל לנתק את עצמו מן ההקשרים הרחבים יותר בתוכם מתקיימת האמנות הפלסטינית. התצאה חייבת להיות מפוקפקת מעצם טיבה.
1 לצבי

28 Jul 2008 08:30
מאת :
שירה

איני מאשימה אותך חלילה בגניבה או בניכוס. מה גם שאיני מכירה את כתיבתך האקדמית ואין בכוונתי לשפוט אותה. התמיהה שלי היא על כך שאתה מנתק את המקרה הספציפי הזה מהקונטקסט: שורה ארוכה של גניבות של קניין רוחני שמתאפשרות בקלות יותר בגלל יחסי כוח לא שוויוניים וזה תמוה מכיוון שאני מחזיקה ממך מזרחי מודע. באשר לשאלותיך האחרות למי יש זכות לספר את הסיפור או לחקור נושא מסויים התשובה היא פשוטה. בכל תחום מחקר במדינות מתוקנות יש כללי אתיקה מוגדרים של מחקר. ישנו קוד אתי מקובל ומחייב. בישראל כיאה למדינה כובשת חסרת גבולות לא קיים קוד אתי למחקרי אנתרופולוגיה למשל, וכל חוקר/ת יכול/ה לעשות ככל העולה על רוח/ה. פלסטיני חסר זכויות אדם בסיסיות נתפס כמי שאין עתותיו וכספו עמו להגן על זכויות הקניין התרבותי שלו וכן זהו שטח הפקר.
1 לצבי

28 Jul 2008 08:31
מאת :
קימבאל

אני הוא זה ששאל למי יש זכות לספר את הסיפור. אתה מעיר שהערך של סיפור שכותב ישראלי( כל ישראלי באשר הוא?) על האמנות הפלסטינית מפוקפק.
אני מבין את ההגיון של הטענה אבל חולק עליו.
ראשית, משום שעצם הטענה שישראל כובשת ומדכאת את הפלסטינים (טענה נכונה לדעתי) היא עצמה סיפור שמישהו בוחר לספר על ישראל, ומי הקנה לך את הזכות לעשות כן? יבוא בני אלון ויגיד לך "אני מתנחל, אני ישראלי, ואתה אל תספר את הסיפור שלי בתור סיפור של כיבוש ודיכוי...". וזה כמובן יכול להמשיך עד אין סוף.
שנית משום שהטענה שלך מוותרת מראש על הנחת יסוד לפיה קיים סיפור אמיתי אחד וניתן ליצור כללים שמכוונים אליו.
1 שירה

29 Jul 2008 03:51
מאת :
צבי

שירה שלום, אינני רוצה להתנצח איתך.

התוכלי בבקשה להצביע בדיוק על המשפט או המקום בתגובתתי בו אני "מנתק את המקרה הספציפי הזה מהקונטקסט: שורה ארוכה של גניבות של קניין רוחני שמתאפשרות בקלות יותר בגלל יחסי כוח לא שוויוניים"?
1 זהירה, חשדנית ולא מתביישת

29 Jul 2008 03:52
מאת :
שלי אלקיים

שירה, אשריך. נגעת דרך הכנס על פדגוגיה מזרחית בסוגייה של מוקדי הכוח של הבניית הידע.
אני רואה בדבריך אבן פינה להתחלה, אמנם וירטואלית לרגע, של אקדמיה מזרחית. כי מה זו אקדמיה? לדעת שהידע, המידע והייעוץ שאתה מעניק שווה הרבה שכר לימוד. זה עקרון המציאות, והתחיל כאן בשיח עם הערבים צעד ראשון בהקמת אקדמיה מזרחית ישראלית. נראה לי שההיסטוריה חוזרת, אמנם בשכלול מסוים. כמו שבהיסטוריה של בי"ס קדמה החלוץ שהלך לפני המחנה היה סמי, גם ה'האקדמיה המזרחית' שכרגע השתכללה בוירטואלייה, מתאכסנת ב'קדמה' של ד"ר שלום שטרית. אחלה רעיון השיח עם הערבים ואחלה ביצוע. יישר כוח לנג'ואן על הגאלה (אל-פתיחה).
שלי אלקיים

1

08 Aug 2008 07:00
מאת :
אייל בן משה

אני יודע שזה מסוכן שדבריי יהיו באתר , מי יודע מה יהיה גורלי? אני יודע שהלכנו דרך ארוכה ולא פעם הצלתם את חיי. אני מודה לכם ומקווה שאתם מבינים מעט מהמאבק שלי שחרג מהגבולות המאבקים החברתיים או הנורמטיביים או הפוליטיים למרות שהוא מסריח משחיתות ומשחיטות . כמו חולה אנוש וסופני שהרופא עדיין נותן לו מעט תקווה,מחובתו . כך גם הסביבה . מעדיפה להאמין בכישלון שלי במקום בכישלון שלה ,עכשיו אני מצטער שאני לא בסיירת של אלוהים ומצד שני מצטער בכלל שנכנסתי למקום הארור ההוא . אולי ישו או מוחמד יצילו אותי ,אבל זה שיר מוכר שלא הצליח בקופות.
להתראות ידידיי
1 לצבי על הבי בי סי

02 Dec 2008 13:31
מאת :
קימבאל

רצה הגורל וקראתי את הפוסט הטרי בקדמה שהזכיר את הפוסט הזה וכך נכנסתי לכאן שוב וקראתי איזו מחלוקת קטנה שהייתה לנו לגבי הבי בי סי, שבה, עקרונית, טענת שהם נרדפים וכו'

זה הזכיר לי פרשה שעלתה לפני מספר חודשים לכותרות שבמרכזה דו"ח ביילן (BALEN)

http://www.dailymail.co.uk/news/article-451138/Report-BBCs-anti-Israel-bias-stay-secret.html

בקצרה - עקב טענות על הטייה אנטי ישראלית בדיווחיו הזמין הבי בי סי בדיקה פנימית מאחד בשם מלקולם ביילן בנושא. ביילן חיבר דו"ח המסכם את ממצאיו וכאן מתחיל הסיפור המעניין -
הבי בי סי הוא תאגיד ציבורי ולהלכה מחויב בדיווח לציבור על ענייניו. למרות זאת יצא שהבי בי סי סירב לחלוק עם הציבור דו"ח פנימי שהוא עצמו הזמין בנוגע להתנהלותו. הפרשה עוררה ביקורת בעיקר לאור בעובדה שהבי בי סי עצמו משתמש בתקנות וחוקים הנוגעים לחופש המידע לצרכי הכתבות שלו אך בה בעת מנסה להסתיר מהציבור דו"ח בנוגע אליו. עו"ד בשם שוגר עתר לבית המשפט נגד הבי בי סי בנושא וזה חייב את הבי בי סי לחשוף את הדו"ח. הבי בי סי מצידו טרח לערער לבית המשפט העליון וזה קיבל את העתירה של הבי בי סי. במאמר מוסגר יש לציין שמהלכים משפטיים כגון אלו מוערכים כיקרים ביותר. רוצה לומר שהבי בי סי הוציא סכום נכבד מכספי הציבור כדי למנוע מהציבור גישה לדו"ח שאף הוא ממומן מכספי הציבור. נכון לעכשיו נשקל הרעיון לעתור לבית הדין האירופי לזכויות אדם כנגד הסתרת הדו"ח. מה היה שם בדו"ח הפנימי הזה של הבי בי סי שכל כך חשוב להם להסתיר? האם גם הדו"ח הפנימי הזה "רודף" את הבי בי סי?
1 New Community - evolution of Facebook

31 Jan 2010 02:11
מאת :
JackSilevrss

Hack again?!
1 What is your take on the Haiti Earthquake?

01 Feb 2010 17:57
מאת :
Lindsayraikwarme

China and Russia put the blame on some screwed up experiments of US for the earthquake that happened in Haiti.
Chinese and Russian Military scientists, these reports say, are concurring with Canadian researcher, and former Asia-Pacific Bureau Chief of Forbes Magazine, Benjamin Fulford, who in a very disturbing video released from his Japanese offices to the American public, details how the United States attacked China by the firing of a 90 Million Volt Shockwave from the Americans High Frequency Active Auroral Research Program (HAARP) facilities in Alaska
If we can recollect a previous news when US blamed Russia for the earthquake in Georgio. What do you guys think? Is it really possible to create an earthquake by humans?
I came across this [url=http://universalages.com/hot-news/what-happened-in-haiti-is-it-related-to-haarp/]article about Haiti Earthquake[/url] in some blog it seems very interesting, but conspiracy theories have always been there.
1 hiya

17 Jul 2010 12:52
מאת :
Symnmooth

hello


just registered and put on my todo list


hopefully this is just what im looking for looks like i have a lot to read.
1 best wishes to all at www.kedma.co.il reading... :)

17 Jul 2010 12:52
מאת :
Shirlee (AAC ) Kunka

Yo Brothers

Seems like www.kedma.co.il may be a righteous forum for me [img]http://www.aweberl.com/rimages/smiley.gif[/img] I am pleased to have found it.

Here's a funny quote to make you smile :)Quickly, I must hurry, for there go my people and I am their leader. :)


Lol!

Anybody have an interest in Soccer
?

Looking forward to a good long sojourn here!

Ohio,Lincoln Village