ידיעה
2008-12-07
לפני כמה שבועות הגיעה עמירה הס, עיתונאית ישראלית שדיווחה ב"הארץ" על המתרחש בשטחים הכבושים מתוך החברה הפלסטינית, לעזה. לאחר שנתיים שבהן היתה אסורה על עיתונאים הכניסה לרצועת עזה. היא הגיעה דרך הים, כפי שהיא מספרת לאורן פרסיקו בראיון לעין השביעית, "מבחינת רוב הישראלים, עזה טבעה בים". בראיון היא מתייחסת לאופן הסיקור שלה את המתרחש ברצועת עזה:
האם ניסית לראיין גם חוליות המשגרות קסאמים?
"העיתונות הישראלית קובעת איזושהי הייררכיה של מה שנחשב חדשותי, ואני לא בהכרח מקבלת אותה. הקסאמים תופסים בהייררכיה מקום מאוד חשוב בעיתון, ואם יש עיתונאי אחד שרוצה להביא הייררכיה מסוג אחר, אז שואלים אותו על כך. לא שואלים את מי שכותב על שדרות, 'למה אתה לא כותב על מי שמופגז או מי שאין לו מים בגלל מדינת ישראל בבית-חנון'. אבל את מי שכותב על עזה מיד שואלים על שדרות. לי יש הייררכיה אחרת שיוצאת מתוך המצב פה, ולא מתוך סדר היום שמחליטה ישראל".
שאלה נוספת, היא נשאלה לגבי יכולת הגישה שלה למקורות מידע ברצועה:
חמאס מאפשר לך גישה לכל המקומות והאנשים שאת מעוניינת להגיע אליהם?
"כבר הגשתי רשימת בקשות להיפגש עם בכירים, ובינתיים הם משחקים אותה קשים להשגה. אבל באופן כללי יותר חשוב לי להיפגש עם אנשים מהשורה מאשר עם פוליטיקאים. אני יכולה ללמוד הרבה יותר על חמאס מאנשי שורה של חמאס מאשר מדוברים רשמיים וגורמים בכירים. זה יבוא בסוף. עכשיו אני נפגשת עם אנשים מהשורה, זה הרבה יותר מעניין וגם נכון מבחינה עיתונאית".
לאחר שפירסמה שלושה מאמרים מתוך רצועת עזה בעיתון "הארץ" נאלצה עמירה הס לעזוב את הרצועה, לפי הדיווח כאן. עם הגיעה לשטח ישראל נלקחה לחקירה במשטרת שדרות, בידיעה זו כתוב גם:
"נשיאת מועצת העתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, אמרה היום ל"הארץ" שגם עיתונאים כפופים לחוק, ומועצת העתונות אינה יכולה להצהיר שהיא מגנה על עיתונאי מפירי חוק. לדבריה, כשם שהעתונאים הזרים עתרו לבג"ץ בבקשה שיתירו להם כניסה לעזה, כך היה מצופה מעיתונאים ישראלים שסבורים שפגעו בחופש העיתונות לעשות, "הלא יש שופטים בירושלים" אמרה דורנר.
"אני בעד חופש העיתונות", היא הוסיפה, "אבל אם עיתונאי מחליט להפר חוק כדי להשיג סקופ, למה הוא מתלונן אם הוא נעצר לחקירה? ואם עיתונאי שודד, ברור שיעצרו אותו. העיתונאי אינו מעל החוק" "
הדברים של דורנר משתקפים או משקפים את מצב חופש העיתונות בישראל, כפי שארגון "עיתונאים ללא גבולות" מדרג אותו:
ישראל במסגרת הקו הירוק, מדורגת במקום ה-49 מתוך 173 מדינות וממוקמת בין איטליה לפולין. חופש העיתונות של ישראל בשטחים הכבושים, מדורג במקום ה-149, בין סוואזילנד לזימבבוואה.
להלן מכתבן של נשות הקואליציה לשלום, לשופטת בדימוס דליה דורנר, נשיאת אגודת העיתונות:
לכבוד נשיאת מועצת העיתונות
השופטת בדימוס דליה דורנר
שלום רב,
קראנו בתדהמה את תגובתך בעקבות חקירתה של העיתונאית עמירה הס במשטרת שדרות עם צאתה מרצועת עזה, תגובה המשקפת חוסר הבנה בסיסי באשר לתפקידה של התקשורת בחברה דמוקרטית, כמו גם תפיסה מעוותת של תפקיד מועצת העיתונות.
עמירה הס, אם צריך בכלל להזכיר, הינה אחת העיתונאיות המוערכות ביותר בתקשורת הישראלית, הפועלת מזה שנים – לעתים תוך סיכון עצמי לא מבוטל – להביא לידיעת הציבור מידע אמין ומקיף ככל האפשר לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני. פועלה של הס מקבל משנה חשיבות דווקא בתקופות בהן מונעת ישראל סיקור עיתונאי של המתרחש ברצועת עזה, ובמיוחד נוכח החששות הכבדים מפני אסון הומניטארי הפוקד את תושבי הרצועה בעקבות המצור.
זימונה של הס לחקירה משטרתית הינו ניסיון בוטה להלך עליה אימים ומהווה פגיעה חמורה בעיקרון חופש העיתונות, שהינו מאבני היסוד של משטר דמוקרטי. אך חמורה לא פחות היא התנערותך הגסה מהס בטענה כאילו נכנסה לעזה "כדי לחפש סקופ", טיעון המעיד על אומרו יותר מאשר על עמירה הס, כמובן. העובדה כי בחרת להשתלח בעמירה הס במקום להתייצב לצידה בכל התוקף, כמתחייב מתפקידך כנשיאת מועצת העיתונות, מרוקנת את תפקיד המועצה מתוכן והופכת אותה לשותפה פעילה למדיניות הסתרת המידע לגבי המתרחש ברצועה.
אם חזונך לגבי מועצת העיתונות כרוך בהפיכתה למחלקה באגף ההסברה של צה"ל, יהי כן; אך אם לאו, עליך להבהיר זאת מפורשות על ידי השמעת ביקורת פומבית נגד חקירתה של הס וניסיונות השתקה נוספים של עיתונאים על ידי הרשויות השונות.
כמובן שגם התנצלות פומבית בפני עמירה הס תהיה במקומה.
עודד ישראלי התבללת בכתובת מאת : שאול סלע