שני הפוסטים האחרונים זה והקודם של אורלי נוי על בצלם ממש מראים את חוסר המוצא שלנו כמזרחים. מצד אחד, אנחנו נרדפים ע"י הסמול האשכנזי בגלל מזרחיותנו ולא ממש מוכרים כשמאל, מצד שני, אנחנו נרדפים ע"י הימין הקיצוני המטורף שמנסה לצייר אותנו כתומכי טרור. תכלס, אנחנו לא פה ולא שם לא בימין הפנאטי ההזוי ולא בשמאל הגזעני הלבן הצבוע. הבעיה היא שאנחנו לא בשום מקום ולא מצליחים לגבש קולקטיב אחראי משלנו. ההישארות הזו בתלונה ובהאשמה לא מקדמת אותנו לשום מקום . עד מתי נמשיך בקדמה לחשוף גזענות כזו או אחרת של השמאל או הימין האשכנזי? ומה זה בדיוק נותן אם לא עושים עם זה שום דבר חוץ מלהגיב כל פעם לאיזה נפיחה של אשכנזי זה או אחר. לי נמאס. אנחנו לא זזים מילימטר. כולם יודעים שיש גזענות. אשכנזים צוחקים לנו בפנים היום: יש גזענות, אז מה? זה מה יש. הם יודעים שאנחנו לא שווים כלום. כבר לא מאיימים על אף אחד. לא צריך אפילו מס שפתיים או סליחה. אנחנו לא מצליחים להתארגן כדי לתבוע את זכויותינו. לא מצליחים לפתח מינימום של סולידריות. רק לריב בינינו על פירורים שמדי פעם נופלים לצלחתנו. כל המזרחים יודעים מה המצב ושותקים . מדחיקים כי יודעים שאין מי שישנה את המצב. מנסים להוציא את המיטב ממה שיש. הגיע הזמן שיתחיל להתקיים דיון רציני בקדמה ובכלל : אז מה עושים? איך משנים? איך לוקחים אחריות על המצב ומשנים, כי שום אשכנזי שפוי לא יוותר מרצונו על גן העדן שהם בנו להם פה: שליטה מלאה בכל משאבי המדינה- קרקעות, תקציבי מדינה, חינוך איכותי, תרבות, עמדות מפתח בכלכלה, בצבא , בתקשורת ובפוליטיקה. הם יוותרו רק במקומות שהעסק לא כדאי להם. למשל שליטה בעיירות הרפאים שפעם קראו להם עיירות פיתוח. את זה אין להם בעיה להעביר לשיטת המזרחים אחרי שלא נותר שם שום דבר שווה ערך שהם יכולים לנצל....
הגיע הזמן לשנות את השיח. סמדר כתבה כאן שהיא וראובן תיארו הכל לפני שנתיים. יש תובנות, יש הגדרות, יש נתונים יש הכל, רק אין מי שמוכן לקחת אחריות ולשנות. זה דורש הקרבה. מושג אנכרוניסטי
לתקופתנו. השחיתות האמיתית היא לא של האשכנזים אלא של כולנו המזרחים שיודעים בדיוק מה המצב ומשתפים פעולה עם הדיכוי. מעדיפים את הפירור הקטן שזורקת לנו הציונות ולא מוכנים להקריב רכוש או חיים למען תיקון ושינוי. עסוקים בלהוציא עוד ספר, עוד מאמר, עוד תואר. כמה מאיתנו מוכנים לחיות בעוני או לסבול למען שינוי כולל. הציונים היו מוכנים להקריב הכל למען עתיד טוב יותר לילדיהם. לעזוב את מולדתם, את הרכוש ולסכן את חייהם ולכן הם הצליחו. גם היום הם ילחמו כמו אריות אם מישהו ינסה להזיז אות9ם מנחלתם באיזה קיבוץ או מושב. לי בכל אופן מתחיל להימאס כל העניין המזרחי. אוננות לשמה שמחפה על אימפוטנציה גדולה.

הנה תראו איך אשכנזים יודעים להנציח עצמם ולתת כבוד לגיבורי התרבות שלהם. כמה מזרחים נאורים באו להלווייתו של ג'ו עמר למשל כדי לחלוק לו כבוד אחרון?
זה מביש לדבר על זה אפילו.
כשעבדתי באנדלוסית לא פעם ולא פעמיים יצא לי להזמין אנשים לקונצרטים ולאירועים שהיו ללא תשלום. לצערי הרב הרגשתי שאני ממש צריכה להתחנן לאנשים שיבואו.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3811181,00.html
מילת המפתח היא אחריות. אין היום מזרחים שמוכנים לקחת אחריות אמיתית לתיקון. אין מי שבאמת מוכן לשלם מחירים, אלא רק מי שרוצה להרויח או שישלמו לו.
אומרים לי חברות וחברים למאבק על התרבות שאם לא מגייסים כסף אז אי אפשר לקיים את המאבק. ואני אומרת שזה קשקוש אחד גדול. איפה שמגייסים כסף יש גו'בים ומשרות , אבל אין להט, אין הקרבה ואין מסירות. אין מאבק. מישהו שילם לפנתרים השחורים או להרוש מואדי סאליב כדי שיצאו לרחוב?
הקפיטליזם הרס והשחית כל חלקה טובה. כן גם אצלנו. התבהמות לשמה. כמי שחיה בעוני תקופה די ארוכה , חסרת כל רכוש ונכסים כלכליים או חסכונות אני רוצה לומר שהעוני מזכך, נותן פרופורציות אמיתיות על מה חשוב ומה לא, מה צריך בן אדם ומה בגדר מותרות ושעבור לתרבות של צריכה פרסום. וכמובן אין כמו שמחת עניים. סוף סוף אחרי חצי שנה ללא רכב הצלחתי לגייס סכום כסף כדי לתקן את האוטו ולהעביר אותו טסט. איזה אושר, איזו שמחה. אם היו קונים לי עכשיו מכונית חדשה מודל 2010 לא הייתי שמחה כך. הייתי מתרגלת אחרי יום וזהו. אבל פה השמחה גדולה העגלה שלי שנת 97 חזרה לכביש והיא נוסעת ותמשיך לנסוע אינשאללה עוד שנים רבות. מי אמר שכל שנה צריך להחליף רכב? או לגור בדירות ענקיות שמחייבות שעבוד של אנשים אחרים (שינקו לנו את הבית ויגננו לנו וכו' וכו')....
ההסתפקות במועט מלמדת על צניעות. עוד שנתיים הבן שלי יחגוג בר מצווה . הודעתי לו שאני לא "חוסכת" לו לבר מצווה בניגוד מוחלט למה שמשדרת לי הסביבה. אנחנו נסתפק אולי בביקור בכותל ובבית הכנסת השכונתי. אולי נחגוג בבית. בשביל מה צריך את כל הראווה והגאווה. אנחנו עניים וזהו לא צריכים להפגין ולהוכיח לאף אחד שום דבר. לעומת זאת כבר מהיום אני עושה לו הכנה למשמעות של טקס הבר מצווה.
יצא לי להיות בכמה חתונות ובר מצוות באשדוד וזה פשוט מגעיל לראות את ההתבהמות של המרוקאים פה. לא נותר שום תוכן. רק ראווה, שואו אחד גדול בלי שמחות אמיתיות בלי משמעויות תרבותיות וחברתיות. רק ראוותנות ריקנית , חמדנות לשמה, שטחיות איומה. אין אינטימיות של משפחה וקהילה.
בקיצור אין לקיחת אחריות. אין מנהיגות. אי אפשר רק להאשים את האשכנזים, חייבים לשאול את עצמנו מה אנחנו תורמים לדיכוי של עצמנו.

כי הלגה היא לא באמת המנוע הגדול, היא עוד בורג במכונה היהודית הפשיסטית המרושתת על פני העולם כולו. היא מתחילה בהרצאה או כנס באריאל, דרך מתנחלים שיורים בפלסטינים לא חמושים, דרך יהודים אמריקאים כמו דניאל פייפס שמחייבים את הכיבוש והחיסול והגירוש כי זו מלחמת הישרדות, וזה מגיע עד לכיתות הלימוד שלי ושל רבים מחבריי בארץ ובעולם. האמת היא שבארץ המצב הרבה יותר טוב ואני תמיד מרגיש הרבה יותר נוח ונינוח לנהל דיון על הכל בכיתה. אבל כאן, סטודנט יהודי לאומן לא ידוב אצלך כדי ללמוד אלא כדי לשמור ולדווח לאינטלקטואלים כמו הלגה וחבריה שמזינים את הילדים האלה בשנאה והסתה כלפי כל מבקר של ישראל. הכנס הזה הוא לדעתי אחד השיאים הגבוהים ביותר בתהליך הזה, בישראל ובעלום כולו. זוהי הסתה פרועה והתרת דם עוד לפני שמישהו אמר שם מלה. והרי אין סיכוי שיקבלו הצעה להשתתפות מאנשים כמוני. לומר שיש איזהו קשר רומנטי בין אינטלקטואלים של הזמאל עם טרור, הוא מעשה טרור בעצמו על-ידי אקדמיה מתנחלת טרוריסטית בעצמה. הם גם מבטיחים סיור בהרי השומרון. חתיכת זבל, רק באה מרוסיה וכבר עושה סיורים בשומרון. לא צריך ללכת לבן גוריון כדי להוכיח קולוניאליזם, הנה הלגה וחבריה. טפו.

וכל מלה מיותרת

שירה. תחגגי לי בבית. לי חגגה אמי בבית. שנים חשבתי שיש בזה בושה. אבל ממה שאת אומרת זה נישמע דווקא נחמד. אלי דווקא באו כל הדודים ושמחו בשמחתי.

לא כל כך הבנתי מה הכנס הזה רוצה? רומנטיזציה של הטרור?
לטרור האירי לא עשו סרטים? מה זה השטויות האלה.
ואת צודקת שצריך להשיב מלחמה. אמר פה זה שמישהי אמרה לו שכאן זה כמו קבוצת תמיכה אבל לא פוליטיקה
גם אני אמרתי את זה פעם. קבוצת תמיכה מעודדת את המילים ומסרסת את מעשים. ידוע שמי שמדבר הרבה עושה מעט.
אבל אין שום פסול במילים כאן.כדי לפני שעושים מעשה צריך להתיר את כל הסבכים והקשרים שעשו הציונים כדי לקשור את דעת ההמונים. לא חייבים כסף.
מה זה אינטלקטואלים וטרור? משיכה קטלנית?
אני מתחיל לחשוב שהביאו לכאן רוסים רק בגלל שהם הגיעו מהמדינות המערביות הבודדות שעוד דוגלות בפשיזם ובדיקטטורה? עוד יבואו ויאסרו אנשים עם ספרים. שלא נדבר על הוצאות להורג. איזה שיח מזעזע?
איזה צביעות לומר שכאן זה דמוקרטיח.
צריך לאסור על כנסים כאלו. כמו שלא יעשו כאן את טקס הכחשת השואה ויזמינו את אחמדיניג'אן.

"הרציונל של הכנס: הצד השלישי של הטרור: לא המחבלים, לא קורבנותיהם אלא הציבור שיוצר את הסביבה והאקלים הרוחני הנוח לטרור."

שטויות וחירבוש שנועד לתת לגיטימציה כדי להוציא מלגיטמיותם אתרים כמו קדמה העוקץ אחרים.
הערבים ממש לא צריכים אינטלקטואלים ערבים או יהודים כדי לעשות פעולות טרור. שיפנו לבצלם. כי הרי הם השמאל.

אם עוד לא שמת לב, גם קדמה זה בעיקר קבוצת תמיכה. וגם קצת בית ספר (לפחות לאנשים כמוני).

קבוצת תמיכה זה טוב, ובית ספר זה עוד יותר טוב. במיוחד אם הוא בית ספר טוב.

אבל פוליטיקה זה לא. פוליטיקה לא עושים במילים ולא במקלדת.

הדברים שלך מתסיסים את הלב והראש גם יחד. מה שאת מזהה כאימפוטנציה הוא למעשה חוסר-אונים. וההבדל גדול מאוד. אנחנו לא הראשונים בהיסטוריה. מה להקריב, על איזה מזבח, איך, מה? אסור להיתפס סתם לייאוש והלקאה עצמית. בכל מהפכה בהיסטוריה השאלה המרכזית הייתה איך מסיתים את רוב האוכלוסיה לכיוון שלך. או במלה אחת: תודעה. רק מהפכות על בסיס תודעתי רחב הצליחו. אלה עם תודעה כוזבת (ראי סטלין) סופן היה להפוך לדיקטטורות צמאות דם.
אנחנו עומדים מול הקיר הזה של התודעה ולא מצליחים לפצח אותו כבר שלושה דורות. זהו קיר חזק ומתוחכם -- הציונות-האשכנזית. לא תשברי אותו בפטישים ולא תוכלי לעקוף אותו משום כיוון, כי הוא מקי. את הכל וחודר לכל חדרי הנשמה: ההיסטוריה, הדת, הזהות, התרבות. הציונות-האשכנזית היא לדעתי ההמצאה הגאונית ביותר בתחום המחשבה המודרנית. ההצלחה בקרב המזרחים היא הגדולה ביותר, עד כדי כך שהם מתחרים ביניהם מי יותר ציוני. ומעל כולם עומדת ש"ס ומכריזה "אנחנו הציונים האמיתיים." ציוני זה הכל. מבחינת המזרחי הדתי זה מתוות ישוב הארץ וקירוב מלך משיח. מבחינת המזרחי החילוני זו הזהות היהודית החזקה ביותר והיחידה האפשרית מבחינתו. מבחינת הספרדים בחו"ל שאני פוגש כל הזמן, זו השייכות למשהו גדול וחזק ויהודי כמובן. אז מה את רוצה לומר למזרחים האלה, עם כל ההקרבה שנתסי לגייס? מהו הדבר האחר שאת יכולה להעמיד מול הקיר הציוני-האשכנזי, שמבחינתם הוא קיר בית המקדש או קיר ההגנה על חייהם? את וכולנו עומדים חסרי-אונים ולא אימפוטנטים מול הקיר הזה. את יכולה לנסות לרוץ לכנסת, וגם אם תיכנסי לשם (אני אמשח מאוד בשבילך כי תהיה לך משכורת טובה) לא תצליחי אפילו לגרד את הקיר. אם קמפיין התרבות עכשיו יצליח ויוסיפו לנו עוד כמה גרושים, גם זה יהיה שריטה קלה בקיר. וזכרי שאנחנו אפילו לא קולקטיב, זה רק בדמיון שלנו. רק ש"ס מסוגלת להנהיג קולקטיב פוליטי, אבל ש"ס היא עוד כמה לבנים בקיר.
אנחנו ניצבים בפני שאלה עתיקה - איך מפילים את הקיר? איך מגיעים לאנשים ומנערים אותם ומאירים את עיניהם, כאשר הם משוכנעים שהם ברי המזל המאושרים ביותר עלי אדמות, ברוך השם, ישתבח שמו לעולם ועד?
היתרון שלנו היום הוא הנסיון, הכושל בדרך כלל, שיש לנו ושממנו אפשר ללמוד. אף פעם לא ישבנו על ההיסטוריה של המאבק שכבר מתועדת היטב ושאלנו את עצמנו - מה נכשל ומה הצליח ולמה? ומה הנסיבות אז והיום לפעולה כזאת או אחרת? אם היינו אשכנזים עם מכון מחקר הייתי מארגן מלגת מחיה לשניים עשר מזרחים שישבו שנה שלמה וינסו לפצח את שאלת הקיר.
האמת היא שיש רעיונות למכביר מהימים הנלהבים שלי בקשת, לפני שעזבתי. וכולם עדיין טובים לימינו.

וכמובן כולנו עושים גם הכרעות אישיות, אנחנו לא מכונות מלחמה. כאשר נדחו כל רעיונותי הרדיקליים בקשת ונאלצתי לעזוב, יכולתי פתאום לעשות קצת רפלקציה עצמית ולהבין כמוך שגזרתי על עצמי ומשפחתי חיי עוני כדרך חיים בגלל המאבק, ומנגד בקשת רוב מי שדחו את רעיונות ההקרבה שלי, חיו מן העבר השני של קו העוני. זו הייתה הארה עצומה ואני חב חובה גדולה לכל מי שהראה לי את הדרך החוצה. הייתי בטוח שצריך עוד להמשיך ולהקריב כי זה כל מה שידעתי לעשות ועוד ניסיתי להקים מפלגה אם את זוכרת (אפיזודה עגומה לכשעצמה). ואז הבנתי שאני צריך לבחור - להמשיך ולשקוע יחד עם משפחתי (חובות, עיקולים, ניתוקים, הוצאה לפועל, אוטו בן 20 שנה, כל החבילה) או לבחור באחריות לפחות כלפי בני משפחתי. רק אז בגיל מתקדם מאוד עשיתי דוקטורט ויצאתי לחפש עבודה בחו"ל. כל אפשרות אחרת עבורי הייתה להמשיך ולהתחנן לפירורים משולחנו של האדון הציוני-אשכנזי. התחננתי, כי פרנסה היא פרנסה, אבל הפירורים לא הספיקו.
(דרך אגב, הבר-מצווה של יונתן הייתה הכיף הגדול הראשון שהרשנו לעצמנו, ותתפלאי - היא שילמה את עצמה וגם נשאר קצת עודף למחשב מתנה)

שירה, זה פעם ראשונה בקדמה שאני יכול להריח כנות אמיתית בהודעה ואני קורה פה כבר שנים.

המאבק בדמותו האינטלקטואלית נכשל . הכל נראה כמו שיחזור של תזות אלה שוחטיות. חלאס, משעמם. האקדמיה ניכסה את המאבק, היא הפכה הכל לבירוקרטיה מאוסה. קשקוש בורגני.

אתם אולי לא שמתם לב, אבל הפכתם להיות לא רלוונטים. ואני אומר את זה מתוך הערכה עצומה. אנחנו, הדור השלישי, כבר אימצנו שפה אחרת ומאבקים, תתפלאי לדעת, קורים מתחת לפני השטח. הם פשוט לא מגיעים לתקשורת ולא נכתבים בקדמה. והם לא כתובים באלה שוחטיות.

המאבק השתנה ואתם מתעקשים להשאר מאחור, בלי קמצוץ ביקורת עצמית או דינאמיות בגלל זה ההודעה שלך מלאת תקווה בעניי.

את טועה שאתם לא שם ולא פה. אתם עמוק בתוך המשחק המשעמם של הפוליטיקה הישראלית.

מדובר בגיבוב די מדהים של דברי הבל ריקים מתוכן. ככל הנראה הטקסט הזה תורגם ממאמר אנטישמי שפורסם בעיתונות הרוסית מתישהוא בין 1897 ל1917. משחק קצר בטקסט, ממש רפרוף קל אחרי הדיכאון של מוצ"ש מעלה מספר תובנות:

"מחקרים אקדמיים ומאמרים פובליציסטיים לא מעטים טוענים ומוכיחים כי הקרקע הפורייה לטרור הוא ציבור המהגרים ממדינה למדינה, מתרבות לתרבות, משכבה חברתית לשכבה אחרת; כלומר,הקבוצות המארגינאליות."

ודאי! זאת הטענה הקלאסית שנטענה בידי האנטישמיים והלאומנים האירופים החל מראשית העת החדשה. מי היה הנושא? היהודים. היהודים עוברים מתרבות לתרבות, חסרי שורשים, ותמיד חיים בשולי החברה. מארגינאלים.
מעבר לכך, מה המשמעות של "מעבר משכבה חברתית אחת לשניה"? איך זה קשור לטרור, ואיך זה קשור לשוליות (האם גם מי שהתעשר ו"היגר" מן המעמד הנמוך למעמד הגבוה מהווה "קרקע פוריה לטרור"? ואיך הוא בדיוק נשאר שולי.

אבל מסתבר שאפשר להוכיח שהתיזה המופרכת והמבולבלת לעיל נכונה: ארוין מוסקוביץ'. יהודי (כלומר מהגר חסר שורשים), שעשה הון ממשחקי בינגו בפלורידה (כלומר עבר משבכה חברתית אחת לשניה) ועכשיו מממן רכישת בתים במזרח ירושלים ובונה שכונות והתנחלויות (כלומר מהווה קרקע פוריה לטרור).

"אחד מהיבטים של התהליך הוא גם מרגינאליזציה של הפעילות האקדמית היוצרת סביבה הידידותית לטרור. ישנו גם קשר בין התהליך הזה לבין שחיקת רמת המחקר ושל ההשכלה האוניברסיטאית, במיוחד במדעי הרוח". לא ברור כלל וכלל מה הקשר בין כל השטויות לעיל לבין "שחיקת מדעי הרוח ורמת המחקר באוניברסיטאות". יכול להיות שהכותבת מתכוונת לחדירה המסיבית לאוניברסיטאות ברוסיה, באירופה ובארה"ב מייד עם הסרת המחסומים (האנטישמיים) על קבלתם. מצב זה הוביל לירידה כה דרמטית ברמת המחקר (איינשטיין, ויונה סאלק, ושורה של פילוסופים יהודים גרמנים מהווה הוכחה ניצחת לירידה ברמת המחקר ובמדעי הרוח משני עברי האוקיאנוס האטלנטי).

"כתוצאה מכך בעולם האקדמי קיימת הזדהות אמוציאונלית עם הרומנטיקה של טרור, לצד ההפשטה הקיצונית וההתרוקנות של מדעי הרוח, מחשקי המינוח והכפייה הלא-מבוקרת של הסכמות המוכנות על המציאות ההיסטורית והפוליטית המורכבת. האינטלקטואלים לא רק חשופים לפיתויים של הרומנטיקה של טרור ולא רק מוצאים לא הצדקות – הם אף מעודדים אותו".

כמובן! דוגמא להזדהות אמוציונאלית שכזו עם טרור הוא הפרופסור ואיש מדעי הרוח הלל וייס. הנ"ל משמש כראש חוג במכללת "אורות ישראל" בהתנחלות (כלומר, פשע המלחמה) אלקנה. הנ"ל קילל לאחרונה קללות נמרצות ואיחל מוות מפקד בצבא שהעז לפנות את ביתו הפולשת ומפרת החוק מבית בחברון.

התכוונתי לרשום "אמר פה זיו" ויצא לי "אמר פה זה".
ולשירה. התכוונתי לכתוב שתחגגי לו בבית. (בטח הבנת)
לי לצערי יש דירה קטנה מאד בנתיים.

זיו. אם לא שמת לב, גם עכשיו וגם בעבר אמרתי שבקדמה רק מדברים. אבל אין מאבק אמיתי ולא פוליטי. את זהאני יודע יפה מאד. אבל עכשיו אני לא מתלונן יותר כי אני עסוק. ואני נהנה לכתוב.
Amcohen, אתהצודק בחלק ממה שאתה אומר.
אבל אתהגם מפתיע אותי. על אילו דברים אתה מדבר?
אילו דברים מתחת לפני השטח? האם קיימות מחתרות של צעירים וצעירות מזרחים (לא ערבים) שעושים דברים?
לא בקדמה ולא במקומות אחרים שומעים עליהם. בטח שלא בטלביזיה. אז אולי אין כאלה.
פגשתי הרבה ישראלים בחיי בגילי (דור שלישי)
ולא נתקלתי באנשים שמודעים לרדיקליותם אם הם בכלל כאלה. אין סתירה בין אינטלקט לפעולות מעשיות.
אין פסול בלדבר על זה. מילים משפיעות. מילים משכנעות. ולמילים יש משקל. אולי האינטלקטואלים כביכול לא עושים כלום אבל אנשים יכולים לעשות בעקבותיהם דברים. אני לא מסכים איתך שהשיח כאן הוא מיושן. ופה אני הכי לא מרגיש באוניברסיטה. באוניברסיטאות ישנה הקפדה על פוליטיקלי קורקט כל הזמן ואין מקום לדיבור "מזרחי". רק על יהודי מול ערבי. אין מקום להפרדות גסות ודיבורים לא יפים כאלו על אשכנזים מזרחים. זה טאבו.
השיח כאן הוא עדכני ומי שמיושן אלו הציונים שלא טורחים להסתכל במראה.
אולי בעצם המזרחים לא סובלים. הם נהנים מאד וטוב להם.אולי זה בגלל שטחיותם וקוצר ראייתם. הם לא מסתכלים למרחק ולא שואלים מספיק שאלות.
למה מאיימים עלינו כעם מאיראן? מה נעשה כשתהיה פצצה?
למה כל האשכנזים מוציאים דרכונים זרים אם זו הארץ המובטחת וכאן כל כך טוב? למה למזרחים אין לאן לחזור?
תמשיכו לזמר את השיר הציוני הרגיל "בכיינים, נימאסתם" אבל את זה אתם אומרים כשאתם סומכים על אבינו בשמיים או על האשכנזים. אבל במודרניזציה של ימינו עדיף לסמוך על עצמנו ולא על גורמים זרים.
אין סתירה.
לדעתי כל אותם המזרחים ש"הצליחו" וחושבים שאנו בכיינים הם פשוט מאד תמימים

ומה יגידו אשכנזים כמוני שנוסעים באוטובוס כי אין להם כסף לקנות אוטו, לעשות לו טסט, לעשות לו ביטוח, לקחת אותו למוסך, לשלם על דלק?

אם לעניים יש אוטו מודל 97 מה נגיד אנחנו? ואת מי נאשים?

זקי,
הכנס הזה מנסה לעשות דה-לגיטימציה לכל מי שמבקר את המדיניות של ישראל והוא עצמו ישראלי או יהודי. מכיוון שאתה לא פעיל באקדמיה (גם אני לא, אבל דרך העבודה פה למדתי על זה), אתה לא מכיר את זה, אבל אנשי אקדמיה ישראלים ויהודים שפעילים בחו"ל נרדפים בשל כך.
יש מרצים שיש קריאות לפיטוריהם בעקבות נסיון ללמד משהו שמבקר את ישראל, למשל אחרי "עופרת יצוקה". מדובר בקמפיינים גדולים שמטרתם להפחיד את האנשים הללו, לא רק יהודים וישראלים כמובן.
לא מזמן ראיתי סרט על מה שקורה באוניברסיטת קולומביה, למשל. תציץ פה:
http://www.youtube.com/watch?v=YCVzbGEoAzU
מה שמגוחך הוא שדר' הלנה רימון (שסמי עשה ממנה הלגה גרמניה...) שייכת בעצמה לאוכלוסיה מרגינאלית, יעני מהשוליים. גם היא בעצמה מהגרת, שהיתה יהודיה במיעוט (או שאולי היא לא יהודיה בכלל והגיע לכאן במסגרת חוק השבות, והיא רימון כמו שלי יש במקום תאנה זית). אבל היא קיבלה ג'וב במכללת אריאל ונהייתה בלבוסטית פתאום.
איך עושים את זה? מאוד פשוט: הרי אם אתה אומר "טרוריסט" בישראל על מישהו (וגם באמריקה כמובן) הרי שאמרת באותה נשימה "מותר לרצוח אותו". על העקרון הזה עובדים ה"סיכולים הממוקדים", זה בסופו של דבר רצח במדים. ואם אתה אומר על מישהו שהוא מעודד טרור, הרי שהוא שותף לפשע ולכן דמו מותר: לכן פרופ' זאב שטרנהל הוא מטרה לגיטימית בשביל מישהו כמו יעקב טייטל. וזוהי רק ההתחלה: לפני כ15 שנה דר' גולדשטיין רצח מתפללים מוסלמים ועכשיו כבר מנסים להתנקש בחייו של איש אקדמיה ישראלי שחוקר תנועות פשיסטיות ומוצא הקבלות בינן לבין המתנחלים. וכדאי לשים לב, שרק פרופ' אשכנזי יכול בכלל להעיז להגיד דבר כזה בישראל. תראה לי, מבין 10 הפרופ' המזרחים שאולי תמצא באקדמיה, מישהו שיעיז להוציא את הלשון מהתחת הציוני ולהגיד כאלו דברים.

כי כמו שאמרת הכל מתחיל ונגמר בתודעה. בשטיפות המוח בבתי הספר בתקשורת ובצורתה המעודנת והמרושעת בתיאטרון בקולנוע ובספרות וכן אפילו במוזיקה.
אתה חייב לקרוא את נועם בן זאב. ספר מצויין. איך מבנים צינות דרך צלילים.
מי שלא מבין את זה לא יוכל לשבור את החומה או את "קיר הברזל" שהם בנו פה. מי שרוצה לשנות את החוקים שישנה את המוזיקה אמרו חכמי העולם אלפי שנים לפנינו. ולכן המפתח הוא בתרבות ובחינוך. אבל המרוקאים במקום ללמד ולהנחיל לילדים נגינה בעוד, בקמאנג'ה או בטאר , מסרבים ללמד כדי שלא יקומו להם מתחרים בחאפלות ושאף אחד לא יגע להם בכבוד או בכסף. יכלו הרי ללמד בבתים. גם במרוקו לא היו פעם קונסרבטוריונים. תראה איך כל עולם הפיוט והאנדלוסית נגדע בהיעדר מורים. האחרון שהעמיד תלמידים היה ר' דוד בוזגלו. הוא לא היה עסוק בעשיית רווח ובכתיבת מאות שיריו בספרים. את זה הוא הותיר לתלמידיו. היה נתמך סעד בסוף ימיו.... ותראה את תלמידיו.... רק תן להם להריח כסף. מצידי שיחנקו כל רודפי הבצע.
המאבק על התרבות נדון לכשלון כי אין מי שמוכן לקחת אחריות קולקטיבית ולאף אחד כמעט לא אכפת מהחורבן הגדול של תרבות מפוארת בת אלפי שנים. רק מחפשים איך לגייס כסף למאבק.... בשביל 20,000 ש"ח מוכנים לזנוח את העניין הגדול שלשמו נרתמתי. ראית את תגובת השרה.... אין אפילו מי שיענה לה. לא מסכימים בינינו על שום דבר. הדרך היחידה להבקיע את הקיר הוא ע"י תיעוד ההיסטוריה וע"י תרבות ואמנות מחאה. אבל אם אין אין מנהיגות ואחריות אז גם האמנות הזו לא יכולה לקום.

הייתי מציע לדוקטורים בסביבה לשלוח להם הצעות על איך האוניברסיטה של אריאל רוקדת טנגו עם הטרור. ואיך נוכחותה מעודדת טרור. חמישים הצעות כאלה יספיקו כדי לדעת אם הם מתכוונים ברצינות למה שהם אומרים.

וזה בהמשך לדברי AMCOHEN

איריס. אודה לך אם תמחקי את שתי הודעותי הקודמות.

צריך להפגין נוכחות ולא לתת לגזענות האירופאית
השקרית לגדול ולצמוח. לפתוח את הפה כמו שעשו סטודנטים בחו"ל לאולמרט. מה שהם רוצים בסופו של דבר זה להשתית כאן מערכת חוקים שתאפשר להם יותר כיבוש ויותר סתימת פיות. במקום שוויון בסוף עוד נקבל דיקטטורה רוסית עריצה ואלימה ש"לא עושה חשבון" ו"לא מתיפיפת".
הביטוי הזה, "יפה נפש" קיים ניראה לי רק בישראל.
רק מי שחצה כמה קוים בחייו ואינו יכול לחזור יגיד דבר כזה. שימו לב שיש שימוש מוגזם במילים גבוהות בכוונה כדי שלא יבינו פשוטי העם שמשמעות הכנס היא:
"כנס הדן בפתרונות חדשים לקשירת ידי האוכלוסייה וסתימת פיותיהם של האינלקטואלים שאינם מיישרים קו עם השלטון" רוסיה זה כאן. גרמניה. מקווה שלא!
מדובר בקישקוש זבלני ומילים יפות לגועל נפש מסוכן.

טוב שלא הגיע לכאן - האיש עושה עבודת קודש לטובת ישראל והציונות בצרפת עצמה...

יחד עם זאת, לגבי הכנס בעניין הרומנטיזציה והתמיכה האינטלקטואלית בטרור הפלסטיני ואיסלאמי, הוא דווקא יכול היה לתרום המון... נראה שדעתו אינה רחוקה מזו של ד"ר הלנה רימון - כפי שעולה מראיון של "הארץ" שנערך עימו:

"לפני שנה קיבל אנרי לוי תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת תל אביב. בנאומו ביקר את הצרפתים, שלדבריו מראים חמלה והשתתפות לצד אחד, הפלשתיני, ואדישות אכזרית לצד השני, הישראלי. הסיבה טמונה לדעתו במה שהוא מכנה "האנטישמיות החדשה".

לדברי אנרי לוי, "לאינטלקטואלים מסוימים באירופה יש קושי גדול להאמין שהישראלים יכולים להיות קורבנות. הם ממוסגרים בתפקיד של העשירים, של החזקים - וכהשלכה מכך של מדכאים של האומה הפלשתינית. הרעיון שהמדוכאים יכולים, לפעמים, להיות רוצחים; הרעיון שהחזקים יכולים, לפעמים, להיות קורבנות - אלה שני רעיונות שהאינטליגנציה הצרפתית המתקדמת מתקשה מאוד לקבל".

מדוע?

"כי היא קושרת בצורה מכנית בין החזק לתליין, כי היא קושרת בצורה מכנית בין הנשלט לקורבן הטהור. מכיוון שהיא מתבססת על התזה השמאלית הקלאסית, שלפיה הקורבן תמיד צודק, מה שלא יאמר ומה שלא יעשה. תזה ישנה, שממשיכה לדגול בכך שעובדת היותך קורבן נותנת לך גישה ישירה ועדיפה לאמת. פעם זה היה הפרולטריון, או המורדים האלג'יראים, או הווייטנאמים. האינטלקטואלים הצרפתים התקשו להאמין שהם יוכלו להפוך למקימיה של מדינה מאפיוזית וטרוריסטית (דוגמת אלג'יריה העצמאית, ע"צ)".

לדבריו, זוהי הסיבה לכך שגם האמריקאים, על אף שהיו קורבנות ה-11 בספטמבר, לא קיבלו את אהדת האינטלקטואלים הצרפתים. "יש בצרפת קושי גדול להודות שהאמריקאים הם קורבנות אמיתיים; כלומר, שהאסונות שקרו הם באמת אסונות, ושהם לא הגיעו לאמריקאים. זה מה שאומרים לעתים קרובות - שהאמריקאים אפילו אחראים למכות שנחתו עליהם. עובדת היותם קורבנות מתערערת אם מצליחים להראות שהמתים האלה הם תוצאת היהירות האמריקאית, שזה המחיר שהם שילמו על קורבנות המדיניות האמריקאית מסביב לעולם - אם מצליחים להראות, בעזרת סדרה של טיעונים מעוותים, שהכוח האמריקאי הוא המקור ל-11 בספטמבר. לחשוב שיותר מאלפיים אמריקאים, מעצם היותם אמריקאים, הם קורבנות טהורים, זה דבר שעירער את ההבנה המערבית. ספרים ותחקירים-כביכול, שמתיימרים להוכיח שהאמריקאים של ה-11 בספטמבר הם פחות קורבנות משנדמה, ממשיכים להתפרסם.

"היגיון זה, שמתעקש שהחזקים אינם יכולים להיות קורבנות, ושאם הם כאלה זה הגיע להם, ולכן הם אינם ראויים לחמלה - זו אחת הסיבות לאדישות כלפי המתים הישראלים. זה נכון שהמתים הפלשתינאים מעוררים דאגה תקשורתית, פוליטית ורגשית גדולה באירופה - וזה טוב, אני שמח על כך מאוד. אבל אני לא מוצא את הדאגה הזאת, ועל כך אני מצר, כשהמתים הם ישראלים".

בספרו החדש מתאר אנרי לוי את מסעו בעקבותיו של העיתונאי האמריקאי דניאל פרל, שנרצח בפקיסטאן. הוא מצייר את דמות רוצחו של פרל, עומר שייח, מוסלמי שהתחנך במערב והפך לקנאי רצחני. גם לישראל הגיעו, לדבריו, בני דמותו של שייח. "שני המחבלים המתאבדים ב'מייק'ס פלייס' הם שני אנגלו-פקיסטאנים, ש'נגזרו' ועוצבו לפי המודל הזה. הם לא עניים, הם באים מתוך המערב, הם באו במגע עם האור והתרבות הדמוקרטית. יש לנו נטייה לראות את המתאבדים כאנשים מיואשים שאין להם יותר מה לאבד, שבאים מהשכבות הדפוקות ביותר של החברה. זה לא תמיד כך. יש מקרים - כמו הטרוריסטים של מגדלי התאומים - שבהם מדובר בבנים למשפחות עשירות, מהשכבות המשכילות יותר של החברה, לא מהסלאמס".

אנרי לוי, שהגיע למסקנה שהג'יהאד הוא גם עסק כלכלי, מוצא שהעיתונות הישראלית אינה עוסקת מספיק בתעשיית המחבלים המתאבדים. "מחבל מתאבד זה לא משהו ספונטני", הוא אומר, "לא הופכים למתאבד מהיום למחר. זו לא החלטה כזו - אני מתעורר, אני מחבל מתאבד. דרושים הרבה זמן, הרבה כוח והרבה אמצעים כדי לייצר מתאבד. דרושה הכשרה צבאית, הכשרה פוליטית, הכשרה רוחנית - ללכת באמת עד הסוף, לא להירתע ברגע האחרון. נחוצה משמעת גדולה מאוד והכשרה ארוכה מאוד".

לדבריו, "לא למדתי את המקרה הפלשתיני, אבל למדתי מקרוב את המקרים של סרי לנקה - שם המציאו את הפצצות האנושיות - ושל פקיסטאן. בשני המקרים קיים 'בית ספר גבוה לפשע', בית ספר פראי, אבל בית ספר בכל זאת. קיימים אינקובטורים שבהם מייצרים את המתאבדים, 'וסט פוינט' קטנים של האיסלאם. אני לא מכיר מספיק את העיתונות הישראלית, אבל האם המסלול הזה נחקר מספיק כאן? צריך להיפטר מהרעיון של טרור ספונטני, של טרור מהיום למחר. זה לא כך. זו הכשרה ארוכה, קשה ואינטנסיווית"..."

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=297000

(מאוד מומלץ לקרוא את כל הכתבה והראיון - נאמרים שם עוד הרבה דברים טובים על ישראל)

אתה אומר שאין דבר כזה "עם ישראל" ואין דבר כזה "עם יהודי", אלא לשיטתך: "יש יהודים שונים מגזעים ומתרבויות שונות"...

הבעיה היא שאצל כמעט כל היהודים הללו, המפוזרים בעולם, יש סידור תפילה מאוד דומה (ההבדלים בין נוסחים קיימים אבל הם לא כל-כך משמעותיים), ובכל אחד מסידורי התפילה הללו מופיע הביטוי "עם ישראל" *מאות פעמים* כביטוי המסמן את "ה-אנחנו" (גוף ראשון רבים)... יתרה מזו, הנרטיב של כל ספרי הקודש מתייחס אל ה-"אנחנו" הזה (המכונה שוב ושוב בשם "עם ישראל" או סתם "ישראל") כאל יישות קולקטיבית מיוחדת ומובחנת שמייחדים אותה מוצא משותף מאבות משותפים, היסטוריה משותפת (שמתחילה מיציאת מצרים, ממשיכה בכיבוש הארץ והקמת ממלכות, ומסתיימת בחורבן/חורבנות ובגלות) - וכמובן בשאיפות של אותו "קולקטיב מפוזר בעולם" (כך הוא מתואר בתפילות ובנרטיב עצמו) לשוב לארצו ולחדש ימיו כקדם...

דוגמא אחת לתיאור היהודי כקולקטיב המתואר כ"עם" אתה יכול לראות בתפילת "אשר בחרתנו מכל העמים" המפורסמת (הנגטיב שלה הוא אולי "ברוך שלא עשני גוי"), דוגמא אחרת - שאף מתארת שאיפות לאומיות קולקטיביות של ממש - אתה יכול לראות בברכת "קיבוץ גלויות" שנאמרת במסגרת תפילת שמונה-עשרה שלוש פעמים ביום:

"תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גלויותינו, וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו: ברוך אתה יי, מקבץ נדחי עמו ישראל."

שתי הנ"ל הן רק שתי דוגמאות קטנות מתוך עשרות ואולי מאות שניתן להביא, והשאלה שלי היא בעצם: איך אדם יכול לראות עצמו בכלל כ"יהודי" (על אחת כמה וכמה אם הוא יהודי מאמין) תוך שלילת כל הנרטיב המרכזי של היהדות, ופסילת חלק ניכר מתפילותיו כאילו הן לא אמיתיות או לא רלוונטיות?

אני בהחלט מבין מאין באים דבריך, המסתמכים על תאוריות של הסטוריונים כמו זנד, למשל, שמנסים להסתכל על היהודים וההיסטוריה שלהם מבחוץ, כאילו באופן "אובייקטיבי". אבל קשה לי להבין איך אתה מצפה שהיהודים עצמם, עם הנרטיבים והתפילות והטקסטים שלהם, יאמצו את הגישה הפלגנית הזו? האם ניתן לצפות ברצינות שיחגגו שתי יציאות מצרים בפסח - אחת של הספרדים ואחת של האשכנזים - ושני נצחונות על היוונים בחנוכה?

אני שואל בשיא הרצינות, סמי, ולא כדי לקנטר. מעניין אותי איך אנשים שמצד אחד חושבים כמוך מבחינה פוליטית, ומצד שני רואים את עצמם כבעלי זיקה יהודית (אולי אף "אמונה"?), מיישבים את הקושי הזה...

מסכת כתובות דף קיא עמוד א שלוש השבועות

סיזיפוס על מצוות התלויות בארץ שמעת ?

בעלי התוספות אומרים לגבי מדרש אגדה זה שאין צורך לעלות לא"י כי כבר אי אפשר לקיים את המצוות התלויות בארץ

http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l3213_111a.htm

כמה הערות --
ראשית, זנד בא אחרינו ולא להיפך. דיברנו על הדברים האלה שנים רבות.
שנית, הפייטנים מחברי התפילות הראשונים כמו הקליר ויוסי בן יוסי שלאחר החורבן התייחסו באופן מידי לבני השבטים בקרבם חיו, בעיקר יהודה. אחר-כך המשיכו הפייטנים בגולת בבל, קירואן, פס וספרד לכתוב באותה לשון של "עמך ישראל" אך התייחסותם היתה לאותה קבוצת שבטים בני הדת לאחר החורבן נולדה מחדש כדת היהודית, יהדות גלותית עם פוסקים ומנהיגים דתיים מקומיים לרוב. נכון, כל התפילות המשיכו להתחבר באותו הנוסח ובעיקר 18 ברכות הקבע עליהן דיברת שקיימות כתפילה מאז המאה הראשונה, והתקדשו בעיני ובידי הדורות עד ימינו.
יוצא מכך, כאשר התפלל בן יהודה במאה הראשונה (הוא בדרך כלל לא התפלל כי לא ידע לקרוא, אלא רק הקשיב וענה אמן וכו') "הבוחר בעמו ישראל", הוא התייחס לחברה הסובבת אותו שאכן הייתה קולקטיב דתי (הלאומיות עוד לא הומצאה) המזוהה עם ההבטחה.
אחרי אלפיים שנה אנחנו עומדים בפני סיפור אחר לגמרי. אכן יש דת יהודית ובני ובנות הדת היהודית. אך אין עם אחד במובנים ההיסטורי, הגזעי והתרבותי. חלקם זה מקרוב באו ליהדות וחלקם אולי נצר לאותם גולים וחלקם ייסדו את הנצרות והצטרפו לאיסלאם.

והעניין יותר מסובך, בחברה האורתודוכסית היהודית על גוניה יש מחיצות קשות וחמורות בין "השבטים" השונים. אנחנו לא מתפללים ביחד, לא אוכלים ביחד, לא מתחתנים אלה באלה. הפרדה מוחלטת. החברה החילונית כמובן שברה את החומות הללו אבל גם ביטלה את היהדות כדת והולידה אותה כלאום. כל אחד צריך לעשות את הבחירות שלו. אם אתה בוחר באורתודוכסיה, אז אתה מוותר על הלאומיות, ואם אתה בוחר בלאומיות, אתה מוותר על היהדות. הציונות אינה מלה נרדפת ליהדות.
לכן, כאשר טענתי שאין "עם יהודי" אחד התכוונתי לכך שאין יהדות אחת. אין דבר כזה, בעיקר אצל האשכנזים ששתי חצרות סמוכות עויינות זו לזו 500 שנה. אצל הספרדים דווקא יש יותר אחידות בתפילה ואין חומות חמורות של כשרות ונישואין. כאשר טענתי שאין "עם ישראל" התכוונתי לכך שזהו מושג עתיק ואין להכיל אותו על בני האדם המזהים עצמם יהודים היום ודרך אגב יש כשישים מיליון נוצרים אוונגליסטים המזהים עצמם צאצאים ישירים של בני ישראל. נו, מה תעשה איתם?
מה שבכל זאת יש, זו מדינת ישראל בה יש קולקטיב יהודי לאומי גדול שאוהב לספח אליו כל יהודי בעולם והם בדרך כלל נענים, אך לא תמיד ולא כולם.
אין עם ישראל, במובן הסולידרי, במובן של ערבות ואחריות הדדית, במובן של אל תדפוק את אחיך ותגיד לו שאתה אוהב אותו. כזה עם ישראל אין ואני בספק אם היה פעם ממש. זו הייתה תמיד פנטזיה של האלוהים לעצב לעצמו מן גזע שכל תפקידו עלי אדמות הוא שאיפה מתמדת ועיקשת לשלמות מוסרית, השורש לציווליזציה על הכדור הזה ואולי בכלל, פנטזיה שמתנפצת על הקיר שוב ושוב אבל הוא לא מוותר וגם אני לא מוכן לוותר, בטח לא לכמה פושעים עם תותח אטומי.
לכן, אני יהודי אורתודוכסי, ולא בן ל"עם ישראל" (המצאה חדשה של הציונים האשכנזים), כלומר אני לא יכול להיות ציוני (הייתי פעם באבו אבוהה), כי אז הייתי נאלץ לוותר על יהדותי, כלומר לוותר על המשימה, על החתירה לאותה שלמות מוסרית, אנושית. זוהי בעיני המשמעות של "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל מאודך", אותה דבקות במשימה, או בפנטזיה האלוהית (ואל תבלבל את זה עם רבנים קטנוניים המתקוטטים על שחיטה כזאת או אחרת). כל מי שבחר בציונות-האשכנזית באמת ולעומק, וויתר על יהדותו בהכרח. זה כולל קודם כל בראש ובראשונה את המשיחיים המתנחלים שבחרו בדיוק בכיוון ההפוך של הפנטזיה האלוהית ולמעשה נטשו אותו מזמן.
שבת שלום.

המדרש של "שלושת/ארבעת השבועות" דווקא מוכר לי. אני מניח שהוא היה מוכר גם לבעל-שם טוב ותלמידיו, ולרבי יהודה החסיד, ולרב יהודה ביבאס, ולרב קוק, ולרב גורן, ואפילו לרב לוינגר ולרב כהנא. מכאן אתה למד שיש בעניין דעות לכאן ולכאן וקטנים אנו מלעקור פה הרים ולחדש חידושים...

כך למשל כתב הרמב"ן בהסתיגות לאותו עניין:

"ואומר אני, כי המצווה שהחכמים מפליגין בה, והיא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו שכל היוצא ממנה ודר בחוצה לארץ יהא בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וזולת זה הפלגות גדולות שאמרו בה - הכל הוא ממצות עשה הזה שנצטווינו לרשת הארץ ולשבת בה.
אם כן היא מצות עשה לדורות מתחייב כל יחיד ממנו ואפילו בזמן גלות כידוע בתלמוד במקומות הרבה.

ולשון ספרי: מעשה ברבי יהודה בן בתירה ור' מתיה בן חרש ור' חנניה בן אחי ר' יהושע ור' נתן שהיו יוצאין חוצה לארץ והגיעו לפלטיה וזכרו את ארץ ישראל וזקפו את עיניהם וזלגו דמעות יהן וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה: וירשתה וישבת בה ושמרת לעשות. אמרו: ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה."

וראה:

http://www.daat.ac.il/daat/israel/kdusha/7-2.htm


אבל כמה שכל זה טוב ויפה, וכמה שנחמד לי לדון איתך בחברותא, לא זה הנושא שאליו התכוונתי, ואפילו לא הגעתי לעסוק בציונות כלל. השאלה היותר בסיסית שלי היתה שאלת קיומו או אי קיומו של "עם ישראל" לפי השקפת היהדות עצמה... בעניין זה נראה לי שלא תמצא אפילו בדל אוזן של מדרש או פסיקה אשר מניח כי "אין דבר כזה עם ישראל", ולכן היו קשים עלי דבריו של סמי - שכן כיצד יכול אדם להיות "יהודי" בלא שיניח את קיומו של "עם-ישראל"...

אתן לך את דעתי, אולי זה גם יוסיף משהו, ישנה קבוצה אתנית שמית שתפוצה היתה במרחבי ארצות האיסלאם עד לפני שישים שנה, קבוצה אתנית זו, על פי כל ההיסטוריונים מוצאה מארץ ישראל, קבוצה זו שהיא בעלת מאפיינים דתיים דומים למרות הבדלי תרבויות כגון תימן ומרוקו, פרס וטריפולי, אלו היהודים המזרחיים.
ישנה עוד קבוצה אתנית שהיא לא שמית אלה סיבירית אסאיתית במוצאה שתפוצתה עד לסוף המאה התשע עשרה היה בעיקר באזור מזרח אירופה,לימים יכונה תחום המושב, זו קבוצה שמנתה שמונה עשרה מיליון איש,ויש אנשים כמוני שטוענים שהם מנו עשרים ומשהו מיליון, המאפיינים הדומים של קבוצה אתנית זו הינה השפה הכוזרית (היידיש) הדת של אותה קבוצה הינה הדת היהודית אך היו כמה מיליון ששייכים לקבוצה זו אך החזיקו בנצרות, הדת היהודית בקרב הקבוצה הכוזרית נשמרה באופנים שונים בשונה מהקבוצה האתנית הראשונה שהוזכרה, בקרב הקבוצה שמוצאה מהעם הכוזרי הדת היהודית התפלגה לקראים , לרבניים, ומתוך הרבניים לרפורמים קונרבטיבים ואורטודוקסים, בקרב האורטודוקסים היה עוד פיצול , לדתיים ולחרדים.
ספרי התפילה של כל הקבוצה הכוזרית כולל ספר הספרים נלקחו מהיהדות המזרחית, כמו כן גם השם , עם ישראל, מושג עתיק יומין , שהוא תאולוגי, שבא לסמן לאותה קבוצה מזרחית את ייחודה .
אם כך אתה יכול להיות יהודי , זכותך, וגם להשתמש במושג עם ישראל, וגם להיתפלל עם איזה ספר שאתה רוצה, אך דע דבר אחד, אין יהדות אוטנתית אלה אם היא מזרחית. והיהדות נתפרה לדפוסי התרבות השמית מסופוטמית.האדם הלבן ייתקשה להבין את הפילוסופיה היהודית האוטנתית, כמו שאני יכול ללמוד מאה שנה על יפן ויהיה לי קשה להיחשב ליפני.
אבל אשרי המאמין. תחזיקו חזק באלוהים.
להלן מדברי רבי יהודה הלוי מחבר ספר הכוזרי
ר' יהודה הלוי מציג בספר הכוזרי, שהינו ספר העוסק לכאורה בחיבוטי נפשו של המבקש להתגייר, בצורה ברורה את הגישה הרואה בחברות בעם היהודי עניין 'משפחתי' פנימי הקשור, לדבריו, לסגולה העוברת בעם ישראל מדור לדור, מאז האדם הראשון דרך נח ושלושת האבות, אברהם, יצחק ויעקב וזאת לשונו:

"וכל הנלווה אלינו מן האומות בפרט יגיעהו מן הטובה אשר ייטיב הבורא אלינו, אך לא יהיה שווה עמנו" (ספר הכוזרי מאמר א, כו-כז).
"ומי שדבק בדרך הזה יהיה לו ולזרעו חלק גדול מן הקורבה אל האל יתברך. ועם כל זה לא ישתוה הגר הנכנס בתורתנו עם האזרח, כי האזרחים לבדם הם ראויים לנבואה, וזולתם, תכלית ענינם שיקבלו מהם ושיהיו חכמים וחסידים אך לא נביאים". (ספר הכוזרי מאמר א, קטו).
אשכנזים רדו מההגה למה אתם תביאו על עצמכם חורבן !!!

כידוע, הדעות בנושא 11 ספט' חלוקות. ישנם הגורסים כי את הפיגוע הזה יזמה או עודדה או לא מנעה ממשלת ארה"ב עצמה או חלקים ממנה.
אלכס ג'ונס מנבא ב25 ביולי 2001 את אסון התאומים:
http://www.youtube.com/watch?v=UGtOFudmHG8

בוודאי יעניין אותך גם הספר הבא:
Club Bilderberg by Daniel Estulin

וראה בעניין הטרור את הספר החשוב "רוח הטרור"
מאת: ז'אן בודריאר
http://www.resling.co.il/book.asp?book_id=98

על האינטרסים של העולם המערבי בכלל ושל ארה"ב בפרט בנושא "מיקסום רווחים" מ11 ספט' ראה:
"לפנים משורת הדין: החריג ומצב החירום"
סמינר ון ליר 2006
עריכה: יהודה שנהב כריסטוף שמידט שמשון צלניקר
http://www.vanleer.org.il/heb/publications.asp?id=127

והנה אתה מביא לנו עוד יללה של תן ציוני: "האנטישמיות החדשה".

"לאינטלקטואלים מסוימים באירופה יש קושי גדול להאמין שהישראלים יכולים להיות קורבנות. הם ממוסגרים בתפקיד של העשירים, של החזקים - וכהשלכה מכך של מדכאים של האומה הפלשתינית. הרעיון שהמדוכאים יכולים, לפעמים, להיות רוצחים; הרעיון שהחזקים יכולים, לפעמים, להיות קורבנות - אלה שני רעיונות שהאינטליגנציה הצרפתית המתקדמת מתקשה מאוד לקבל".

תרשה לי רק שאלה. האם אתה בטוח כי אנרי לוי אמר כאלה שטויות? למען האמת, למרות שלא קראתי ולו מילה אחת מדבריו, קשה לי להאמין כי הוא עד כדי כך מטומטם.
סביר יותר להניח כי אלה מילותיך שלך.
אני שואל בשיא הרצינות, סיזיפוס הציוני, ולא כדי לקנטר. מעניין אותי איך אנשים שמצד אחד חושבים כמוך מבחינה פוליטית, ומצד שני רואים את עצמם כבעלי זיקה לאינטיליגנציה (אולי אף "אינטלקטואליות"?), מיישבים את הקושי הזה...

הממזר של אנטולי שרנסקי ואידה נודל למרות שאידה נודל לא נישאה מעולם

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000518682

זיסיפוס -- הסברתי למעלה את דעתי באריכות, אבל לא הייתה לי כל כוונה ליישב את דעתך שכבודה במקומה מוברג היטב.
אין פרדוכס. אני מאין שהיה פעם "עם ישראל" ואולי כפי שכתבו רבים גם כאן, חלקים ממנו השתקעו במזרח התיכון, גלויות בבל ואשור ללא שום ספק וחלקו התגלגל אל האיסלאם בעיקר בקרב יושבי פלסטין. אבל היום כאשר אתה וציונים אחרים אומרים "עם ישראל" הם מתכוונים ללאום היהודי החדש, "העם הציוני", שהקשר בינו לבין "עם ישראל" הקדום, הוא קלוש ביותר ורובו עניין של זיקה. זיקה, כפי שאמרתי לך, יש גם לעשרות מיליוני נוצרים בעולם, לא רק באמריקה, גם באפריקה. זאת ועוד -- הוגי הציונות ומעצבי "העם היהודי" רובם ככולם יהודים אשכנזים היו ורוב הסיכויים שאין להם שום קשר היסטורי לאותו עם ישראל קדום, מלבד זיקה של אימוץ מאוחר מאוד. זה יפה ונחמד, אבל מכאן ועד הגדרה של כל המחזיקים ביהדות בעולם כעם אחד, הדרך ארוכה. רובם אכן בחרו להתשייך ללאום החדש אבל אלה שחיים מחוץ לארץ ישראל, לא באמת בוחרים בחיים בארץ ישראל (לוגיקה פשוטה) והאימוץ שלהם הוא סמבולי בלבד. ליהודים האמריקאים זה גורם בעיות זהות קשות, אבל יש פתרונים. למשל הם מניפים בבתי הכנסת משני צידי ארון הקודש את דגל ישראל מימין ואת דגל ארה"ב משמאל. את דגל ארה"ב הם מניפים כדגל הלאום ואת דגל ישראל הם מציגים כסמל הדת היהודית (כמה מגוחך ועלוב). כי הם לא יכולים להציג עצמם בציבור עם שתי זהויות לאומיות, אחרת יתחילו לדרוש מהם לבחור (ראה פולארד ומרגלים ציונים אחרים). יש לי הרבה סטודנטים יהודים כאן ותמיד מגיע שלב הסקרנות והשאלות האישיות ואז השאלה הראשונה ששואלים אותי היא תמיד -- למה עזבת את ישראל (בטון נוגה)? ותשובתי -- כי החיים באמריקה יותר טובים. ואז שתיקה קלה ומיד "אבל איזה כיף בישראל." ואני משיב: "אז למה אתם לא שם?" ואז שתיקה יותר גדולה. לאחר דיון קצר כזה אנחנו מגיעים להסכמה שהחיים יותר נוחים ויותר טובים באמריקה, ואז עוד שאלה: "אבל אם כולם יבואו לאמריקה, מי ישאר בישראל?" וכאן מתחיל דיון אחר, שהתקיים גם כאן בקדמה תחת "מי צריך מדינה יהודית?"
מה הבעיה שלך ושל ציונים אחרים? אתם מניחים שכלל כל המזהים עצמם יהודים בעולם היו מאז ומתמיד קולקטיב לאומי סולדרי ומאוחד. אבל ההיסטוריה מפריכה את זה. לא היה דבר כזה באלפיים השנים האחרונות, עד למאה האחרונה בה השיגה הציונות האשכנזית במאמצי טרנספר עצומים לרכז בארץ את רוב יהודי המזרח עם מיעוט מיהודי המערב ולקרוא לכל זה "העם היהודי" (ראה הכרזת העצמאות). אני לא אומר שהם לא הצליחו. הם כל-כך הצליחו עד שאתה מחבר בין הברכות בסידור התפילה לבין הכזבים של בן גוריון האתאיסט, אבל ממזר, כמו יתר חבריו, שלקחו את הסמלים הדתיים של היהדות ועשו מהם סמלי לאום. הם הצליחו. ראה דבריך כמשל.
לכן, אני כן יכול להיות יהודי ואפילו אורתודוכסי וגם להפריך את הימצאותו של עם ישראל הקדום כאן בימינו. אין שום סתירה. טול קורת הציונות מבין עיניך ותראה.

אף שאני לא מסכים עם הכל (ומיד אפרט, כמובן), לפחות מעניין ונעים יותר לערוך דיון/ויכוח שהוא בסה"כ אידיאולוגי פילוסופי (הרי שנינו יודעים שלא אנחנו נכריע את גורל העולם כאן ועכשיו) עם תגובות שנגמרות ב"שבת שלום" ולא עם (אי-)יריקות ועלבונות אישיים...

בעניין האי-הסכמות:

הסקירה ההיסטורית שהבאת בהתחלה היא בהחלט שווה דיון/ויכוח מבחינה "מדעית" - חילונית, אובייקטיבית וראציונאליסטית. אפשר היה לפתח פה ויכוח מעניין מאוד בשאלת תפקידם של רבני "ישיבת ארץ ישראל" ואח"כ "ראשי הגולה" בעיצוב היהדות בתפוצותיה השונות (לעומת אותם "רבנים מקומיים" שהזכרת) או בדבר מידת תרומתם של בני עמים מגויירים למאגר הגנים היהודי. אבל אפילו היית צודק מבחינה היסטורית בכל טענותיך, עדיין מבחינת הנרטיב היהודי הדתי-לאומי (תכף אחזור ל"לאומי") האורתודוקסי ותפישות הזהות העצמית הפנימיות שלו, המסקנות שלך מהסקירה היו מעוררות קושי רב...

נכון שאם אתה יהודי אורתודוקס ממוצא אשכנזי נניח, אתה חלוק על עמיתיך האורתודוקסים הספרדים בעניינים של דיני ציצית ושחיטה כשרה – ואם אתה קנאי ודקדקן מאוד, אולי אפילו לא תרצה שילדיך יתחתנו בהם פן חלילה נכדיך יאכלו קטניות בפסח (או סתם חמין במקום טשולענט)... ברם, למרות המחלוקת ההלכתית, גם אתה וגם הם עדיין מייחשים את עצמכם על אותם אבות אפונימיים משותפים (אותם אושפיזין מבקרים בסוכות של שניכם); ועדיין אתם זוכרים את אותה היסטוריה משותפת וחוגגים ו-או מתאבלים על אותם ארועים היסטוריים משותפים (יציאת מצרים, הנצחון על היוונים, חורבן הבית, נס פורים וכיו"ב); וכשאתם מתפללים במסגרת אותה תפילת 18 את "תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקיבוץ גלויותינו וקבצנו מארבע כנפות הארץ לארצנו" או את "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה והסר ממנו יגון ואנחה" (שם שם), אתם למעשה עדיין חולמים על שיבה לאותה "ארצנו" ומתפללים להשבת שלטונם של אותם "שופטינו ויועצינו", ולמותר לציין שלכולכם יש אותם לויים וכהנים (ששומרים על יחושם כדי לחדש את עבודת המקדש ביום פקודה), ומלך אחד שמלך "עליכם" פעם, ושמי מבני ביתו עתיד לשוב ולחדש את הממלכה והמלוכה (בעגלא ובזמן קריב, ונאמר אמן)... אבל מה שהכי חשוב לענייננו, אתם עדיין רואים אחד בשני בני אותו "עם", "גוי" ו"לאום" המכונה "ישראל" – ובנתיים, על אף המחלוקות ההלכתיות, אינני מכיר אף רב רציני, אשכנזי או ספרדי, שהציע להוציא את עדת עמיתיו מקהל "עמך ישראל" (כמו שעשו בזמנו לנוצרים למינים ולקראים למשל)...

והדברים הנ"ל הם לא רק בתיאוריה, אלא באים לידי ביטוי גם בפועל. ברוב הישיבות היום לומדים ומתפללים ואוכלים יחדיו אשכנזים וספרדים ותימנים - ואני לא מדבר רק על הישיבות הדתיות-לאומיות, אלא גם על ישיבות חרדיות למהדרין, כמו זו שלמד בה הרב עובדיה יוסף. אפילו חסידי סאטמער מניו-יורק, שאותם קשה להאשים בחילוניות או בציונות רחמנא-ליצלן, עדיין מאוד עסוקים בחטיפת יהודים תימנים לשם – והיום זה לא רק ילדים אלא משפחות שלמות...

כאן אנחנו מגיעים לשאלת "הלאומיות". בניגוד לחלק מחוקרי הלאומיות (חלק, לא כולם). אני דווקא חושב שהלאומיות הומצאה גם הומצאה במזה"ת הרבה מאות שנים לפני שהגיעה לאירופה, ושהיהודים הם דוגמא טובה ללאומיות קדומה כזו - שמעוגנת חזק חזק בתוך מערכת האמונות והנרטיבים של ה"דת" היהודית עצמה. כפי שוודאי ידוע לך, אותם "בני-ישראל" הקדומים שכתבו את התנ"ך השתמשו בשלושה מונחים כדי להגדיר ולתאר את עצמם: "עם" (שנראה מההקשר כמקבילה של "שעב" בערבית), "גוי" (שנראה דומה בהקשרו ל"אתנוס"), וגם "לאום". המונח "לאום" מופיע לראשונה במסגרת סיפור התגלות ה' לרבקה, כשנשאה בבטנה את התאומים עשיו (האב האפונימי של האדומים) ויעקב (אבי ישראל). במסגרת ההתגלות הזו נאמר לה: "שני גויים בביטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר" (בראשית כ"ה 23). מן ההקשר פה ברור כי זה סיפור המסביר את שיעבודם של בני אדום לממלכת יהודה לתקופת זמן מסויימת (מימי דוד עד ימי יהושפט מלך יהודה), ונראה ברור גם כי מדובר בשתי ממלכות ושני עמים/לאומים שאחד היה משועבד וכבוש בידי רעהו, ושהמילה "גויים" ו"לאומים" פה אינה מכוונת סתם ל"קהילות דת" שונות...

כך או כך, כאשר מדובר ביהודים, מדובר באנשים שלפי הנרטיב שלהם רואים עצמם כקולקטיב המכונה "עם", "גוי" ו"לאום". קולקטיב שיש לו מוצא גניאולוגי משותף, והיסטוריה קדומה משותפת, וארץ מולדת "מובטחת" משותפת בה היו לו ממלכות מפוארות שחרבו, והוא סובל מאותה אחדות גורל (עונש הגלות), והוא מתפלל ומצפה לשיבה לאותה "ארצנו" ולכינון מחודש של "חרותנו" - והכוונה הברורה של המילה "חרותנו" פה היא שחרור קולקטיבי משלטון זרים וחיים תחת "שופטים יועצים" או מלך מאותו בית מלוכה קדמוני מזרע עמם. אם זה לא "לאומיות" הייתי שמח לדעת מה כן לאומיות...

באשר להענותם של היהודים לקריאה הלאומית הציונית – מי כמוך יודע שההצלחה לא רעה. כמעט מחצית מהיהודים חיים בארץ (בהשוואה לאירים הלאומנים, לדוגמא, שארבע מליון מהם חיים באירלנד ושלושים מליון מפוזרים בעולם – זה אפילו מצוין), ורובם ציונים (כולל הרבה מאוד דתיים-לאומיים אורתודוקסים ואף חרד"לים). גם רוב היהודים בגולה ציונים... זה נכון שלא *כל* היהודים ציונים וגם מצב הסולידריות טעון הרבה שיפור, אבל נדמה לי שגם לא *כל* הצרפתים כשהולכים ברחוב *תמיד* מחייכים זה לזה ומפזמים את המרסאלייז...

כפי שחששתי, הדיון בינינו הוא דיון של חרשים. אתה משתמש במושגים יהדות וציונות כמלים נרדפות לתאר בהן את אותו עניין המתקרא בפיך "עם יהודי" או "עם ישראל", וגם בין שני אלה אינך עושה הבחנה. הטקסט שלך ברור -- הציונות היא היהדות החדשה, יהדות לאומית כפי שאתה קורא לה וברוך השם יש לך שורשים המשתרכים עד רחמה של רבקה (האנכרוניזם הזה חביב עלי כשאני קורא מדרשים, אבל לא כשאני דן באחריות שלנו לגורל היהודים בימינו. וכן, אני חושב שהמעטים יכולים לשנות את העולם ואמשיך לנסות). על כך אנו חלוקים. לדעתי הציונות היא חורבן היהדות. לא נבחין בכך אלא בעוד 200 שנה, כלומר מי שעוד יגלה עניין אז. אבל טוב שנתחיל את הויכוח כבר עכשיו.
ברור שהציונות ניצחה את היהדות והכניעה כמעט את כל היהודים, אני לא מתווכח על כך, אפילו שלחתי אותך לקרוא את דבריך שלך כהוכחה. יש תהליכים שאתה לא מכיר ולא רואה - אתה צריך לראות כנסייה של אלף איש עושה קידוש ערב שבת, אתה צריך לראות אלפי נוצרים עטופים בטליתות ותפילין, כדי להבין שהציונות היא דת חדשה. אני חותם לך שלא לזה כיוונו הרצל ובן גוריון, אבל כבר בדבריהם הראשונים הם קרצו לאותם נוצרים והזמינו אותם לבוא. הרצל בפירוש הציע לכנסייה את שירותי הציונים בארץ הקודש כחיל מצב צלבני קבוע שישמור על קודשי הנצרות בתמורה לתמיכה במדינת היהודים. זו נבואה שלו שהוא לא לקח ברצינות והיא זו שהתקיימה במלוא העוז. לישראל יש רק תפקיד אחד בעיני הנוצרים האוונגליסטים ואחרים - לשמור על קודשי הנצרות מפני האיסלאם ולהכין את הארץ לשיבתו של ישוע. תחשוב כמה עלוב זה הופך אותך ואת היהדות הלאומית שלך.
טוב אפסיק כאן כי אני חוזר על דברי ששוב יתקלו באותם דברים מצידך וחוזר חלילה. בשורה התחתונה -- אם אתה ציוני, דע לך שלא רק נטשת את היהדות, אלא שעבדת אותה לעבודה זרה. זה שאתה אחד מ-90 אחוזים כאלה בין הציונים, לא עושה אותך צודק.

כשכתבתי את תגובתי לשאול עדיין לא עמדה לפני תגובתך הראשונה - שטרם אושרה. כשאישרה לבסוף העורכת את התגובות שלי ושלך, הופיעה התגובה שלך לפני תגובתי לשאול, וכך זה נראה כאילו תגובתי לשאול "מתעלמת" מתגובתך... בנתיים קראתי את תגובתך הראשונה וניסיתי להודות לך עליה, אך אתה ראית בנתיים את תגובתי לשאול וכתבת את תגובתך השניה... ואז שוב אושרה תגובתך השניה לפני תגובתי, ושוב נראה כאילו תגובתי (לתגובתך הראשונה) מתעלמת מתגובתך (השניה) ולכן כתבת "דו שיח של חרשים" (בתגובתך השלישת)...

זה באמת די מתיש... ;-)

אם להתייחס לדבריך בכלל תגובותיך (בתקווה שאינך כותב בנתיים תגובה רביעית), נראה לי שלא הייתי מובן. אני דווקא מנסה לעשות אבחנה די ברורה בין "לאומיות יהודית" ובין "לאומיות יהודית-ציונית".

הטענה שלי היא שלכלל היהודים, ובמיוחד לדתיים האורטודוקסים, יש "תפישה לאומית" והם טוענים לקיומו של "עם ישראל". זה כולל גם את נטורי-קרתא וחסידי סאטמער שהם אנטי-ציונים - במובן של התנגדות מוחלטת לנסיון להגשים את הלאומיות הזו כמו שעשו הרצל ובן-גוריון...

הטענה שלי היא שלמעשה הויכוח בין הציונים ובין אותם אורטודוקסים אנטי-ציונים היא לא על עצם קיומו של "עם יהודי" ו-או "עם ישראל" וגם לא על השאיפה לשוב לארצנו ולכונן בה ממלכה יהודית, אלא רק על השאלה האם צריך לחכות למשיח ולסמוך על הנס, או לעשות את הדברים בכוחות עצמנו...

וראה בהמשך לדבריו של סמי שלום שטרית:
· The Zionism of the book’s title is Jewish nationalism or political Zionism as the creating and sustaining force of modern Israel – i.e. not what could be called the spiritual Zionism of Judaism.
· A key to understanding is knowledge of the difference between Judaism and Zionism. (Contrary to what most people in the Judeo-Christian world wrongly assume, Zionism is not now, nor was it ever, co-extensive with Judaism).
· Modern Israel is a Zionist state, not a Jewish state.

alan hart - "zionism the real enemy of the jews

http://www.amazon.co.uk/Zionism-v-Real-Enemy-Jews/dp/0955020700

מדוע לדעתך קמה התנועה הציונית במזרח אירופה ולא במזרח התיכון??

יש לי הסתייגות עמוקה מניהול דיונים איתך. אתה מוחזק בעיני כישות שאינה ברת שיח ומכעיס אותי שסמי משקיע בך זמן. לו היית בא ללמוד וללמד, לשמוע ולהשמיע, היית עומד ומשמיע עמדה בשמך, כמו אדם הגון ולא כמו דחליל. זה מקומם לחשוב שאתה יכול לעשות כאן מה שאתה רוצה ו"לנהל" כאן "דיון" מקיף "ומלומד" "ומעמיק" בהיסטוריה יהודית ומעל לכל "מנומס" (כפי שאתה מתיימר). אין לך טיפת כבוד בסיסית לסמי או לאף אחד אחר כאן ואתה ממשיך יעני "להתדיין" איתו ועוד להתנאות ב"רמת הדיון" וב"איכות" שלו. כל עוד אתה דחליל, הדיונים איתך לא שווים הרבה.

הנה מה שאתה צריך להבין ואינך רוצה מבין. בכל שלב מכריע בהיסטוריה היהודית קמה סיעה אחת שהגדירה את ההיסטוריה היהודית מחדש ואת היהודים על פי שיטתה וצרכיה הפוליטיים וכפתה במידה כזו או אחרת של הצלחה את עמדתה על כלל היהודים (ודוק, לא "העם היהודי" אלא "היהודים"). בקצרה: סיעת בית דויד היתה כנראה הראשונה, אח"כ בא עזרא הסופר (שסילק את טוביה העמוני מלשכתו בבית המקדש), אח"כ באו החשמונאים, אח"כ באו פאולוס וחז"ל, אח"כ באו הגאונים...עכשיו זה הציונים. למעשה הסיפור המקראי עוד לפני בית דוד ועזרא בנוי כולו כך: יצחק ולא ישמעאל, יעקב ולא עשיו, בני ישראל ולא "אספסוף מצרים", יהודה ובנימין ולא עשרת השבטים. אם תבין שהציונים הם רק סיעה אחת בתוך שרשרת אחת ארוכה, ושיום אחד גם הם ושיטתם יעלמו ייטב לך. גם החלוקה שאתה מקפיד בין אורתודוכסיה לציונות היא חלוקה הנובעת מן החלוקה הגסה שהציונות עורכת בין הדתי לבין החילוני בבואה לכונן את העם היהודי על פי שיטתה. גם הגויים הקפידו להגדיר מהם היהודים כל פעם מחדש, לפעמים בלי כל קשר למה שאמרו היהודים על עצמם לפעמים כן ולפעמים להיפך. כך עשו הפרסים, הרומאים, הנוצרים בימי הביניים, הערבים המוסלמים, הלאומנים של המאה התשע-עשרה, הנאצים (אגב, מכל ההגדרות: זו הפרסית וזו הערבית-מוסלמית הוכחו כהכי נוחות ליהודים עצמם).

חומר למחשבה שעשוי קצת לערער בטחונך הרב במוצקות הקטיגוריות בהן אתה אוחז (כיוון שאתה אוהב "להתעמק"): הציונים טענו פעם (בראשית) שכל מטרתם היא להקים בארץ "מדינה עברית" (ולא מדינה "יהודית"), והנה לפי חוקר התנ"ך אלכסנדר רופא היו חמש מדינות עבריות בזמן המקרא: ישראל, יהודה, עמון, מואב, ואדום. כולן מצאצאי עבר, ובכולן (ואפשר לללמוד זאת מכתובת מישע) דיברו שפות עבריות.

הסוג המסוים הזה של טרול - זה המכנה עצמו סיזיפוס או עודד ישראלי - זה המקיים כביכול דיון אקדמי ופלפלני (מתוך בורות וטיפשות) כאן ובאותה עת מפיץ ממרום שבתו בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטצת חיפה תעמולה גזענית, תומך בהשמדה, טיהור אתני, גירוש, אפרטהייד, כיבוש, ואפלייה של ערבים - זה שעם חבריו בפורשי מחסום משקר, מסלף, מטריד אישית, ותומך בניאו-נאצים ומכחישי שואה ברחבי תבל רק בגלל תמיכתם בציונות - הוסג המסוים הזה לא שווה יריקה

סיזיפוס, אתה גדול עלינו! הידע הרחב והמעמיק שלך במחשבת ישראל הותיר אותנו פעורי פה! הדיון האקדמי המנומס שלך שונה מכל מה שהורגלנו! אולי תחפש חברים כערכך וברמתך במקום אחר, כדי שתוכל לקיים איתם שיחה תרבותית ברמה שהולמת את כישוריך?! למה להתבזבז כאן בקדמה, למה? לא חבל?

ובכל זאת, יש לי ציון 100 ב"מבוא ללוגיקה", יש לי ציון 100 ב"לוגיקה ואלגוריתמים", יש לי ציון 100 ב"תורת המודלים", יש לי כמעט 100 ב"תורת הקבוצות האקסיומטית" וב"קומבינטוריקה אינסופית" (שזה *לא* עוסק בישראלים בחו"ל!), אז הנה תרגיל קטן בלוגיקה סיזיפית: היהודים אמרו תמיד "עַם ישראל", לכן הוא קיים. אהה. אהה-ה-ה. הבנו: כתוב בתנך (משלי ל כ"ד, בקטע יפה מאוד, אגב) "הנמלים עַם לא-עז... השפנים עַם לא-עצום...". מכאן אפשר להסיק שלפי היהדות הנמלים והשפנים הם "עַם", ממש כמו היהודים! ואם "עַם", נו, אז לכן הם "לאום" במובנו המודרני! לכן מגיע להם מדינה, במובנה הציוניסטי: שבהן יהיו להם זכויות יתר נצחיות ובלעדיות, וכל החיות האחרות – בעיקר הכהות - תהיינה חוטבי עצים ושואבי מים (או תגורשנה)! תחי מדינת הנמלים ומדינת השפנים! מדינה לנמלים שזוחלות כאןֱ ומדינה לשפנים aמסתתרים בשם בדוי! שתי מדינות לשני עמים!

מש"ל

ראבק, כמה דעות תקדומות יש לכם, גזענים נוטפי דיעות קדומות, על מה תגיעו למחות? אדרבא, תגיעו, נשמח לשמוע ת אכם מוחים, תעשו לנו את הכנס ועוד קצת תזכורת ופרסום למרכז האוניברסיטאי אריאל, שיהפוך לאוניברסיטה.
נראה שכמה מכם אוכלים את הלב ומתחזים למזרחים בעוד הם אכנזים או סתם אנשים מתוסכלים שלא הצליחו להיכנס וללמד באף מסגרת. אז תמשיכו לאונן ולגרבץ מול המקלדת כי כך יאה לכם רבותיי.

אני חושב לשאלת קיומו של עם יהודי - מה שזה לא יהיה - אין קשר לשאלת משטר האפרטהייד הציוני

אני חושב שיש עם יהודי. אני חושב שהזהות דת, תרבות, ואתניות גיבשה זהות קולקטיבית סולידרית לתיבור היהודי, ותורות גזע (אירופיות ותוצר של ה"נאורות" המדעית והחילונית) ליכדו אותו. אני חושב שהעובדה שיהודי ממינסק היה יכול להגיע לרבאט ולהכנס שם לבית כנסת ולהתארח אצל יהודים היא ביטוי כזה. גם הדימיון העממי הפגיש את חיים בן עטר עם הבעשט בירושלים כדי לכונן מרחב-על תרבותי לכלל היהודים....

ואני חושב שהמשטר הציוני כונן מדינת אפרטהייד שאינה מדינת לאום בשום מובן - מדינה המעניקה זכויות יתר מפליגות ונצחיות ליהודים מברוקלין ושוללות אותן לעד מבני המקום. אני חושב ששיויון ייתכן רק במדינה אזרחית (כמו מדינת הגירה נוסח ארהב או קנדה או אוסטרליה) או במדינה דו-לאומית (שבה זכויות שיבה שוות ליהודים ולפלסטינים, ושיויון מוחלט בזכויות אדם, אזרח וקולקטיב)

לכן אני מנתק את שאלת "קיומו" של עם יהודימשאלת המשטר

מישהו שאל את הפלסטינים אם הם רוצים מדינה דו-לאומית?
ואם שאל, מה היתה התשובה?

לצערי עדיין איש לא שאל את הפלסטינים שאלה כזו. אבל אם יתבצע משאל עם (רק לפלסטינים) בכל פלסטין מהים ועד הנהר תופתע בוודאי לשמוע שהם כן מעונינים במדינה דו לאומית ושוללים את חלוקת הארץ.
מי שמקדם את רעיון שתי המדינות הוא השמאל הציוני אשכנזי וזאת כדי להלבין את שוד הקרקעות בגבולות 48.

לשם, לשאלתך: שאלתי את הפלסטינים אם הם רוצים מדינה דו-לאומית והם ענו לי בחיוב.

השאלה הבאה

אני מניח, שאצל הפלשתינים יש דיעות שונות. מליוני אנשים לא יכולים לחשוב אותו דבר. בדמוקרטיה שאני מציע, כל הפלשתינים, כולל הפליטים, יוכלו להשתתף בהכרעה על גורל הארץ הזו.

אדון לשם הנכבד עד למאד.

ראשית, אם השתמע מדבריי כי אתה כינית את עמוס עוז 'ממשיך דרכו של עגנון' , הרי לא כך הדבר. התכוונתי לבוז לעמוס עוז עצמו ולא לך, וסליחה על הדו - משמעות שהתפרשה ממשפט זה.

אשר לשאלתך, גם היא נכבדת עד למאד, היות ומסתמנת בה הכרה כי גם את דעתם צריך לשאול.

בתוכניתם של לונדון וקירשנבאום 'המועמד' - שנקטעה עקב טבח נורא בפלשתינאים ע"י מרצחים בני עוולה, ארכי פושעי מלחמה ומגה פושעים כנגד האנושות, ובתמיכה ציבורית של אנשים כמוך - נשאל זחאלקה לדעתו בעניין המדינה הדו לאומית. זחאלקה אמנם לא מייצג את כל הפלשתינאים, אך ידע לומר כי הפתרון של שתי מדינות
הופך ללא רלוונטי בגלל כמות המתנחלים הרבה בשטחים.

אם יתברר כי פתרון זה לא יכול להתבצע, נתמוך בלית ברירה במדינה האחת - כך זחאלקה, דצמבר 2008. להזכירך, במצע בל"ד מוצג פתרון שתי המדינות, אך זוהי לא ההצעה של קדימה. ראה על הבעיתיות בהגדרה החמקמקה בגליון מדה אל כרמל מס' 3.

לפלשתינאים אזרחי ישראל יש הרבה יותר סיבות לפחד מאשר לך, יהא השינוי אשר יהא. גם ליברמן וגם השב"כ (הגם אתה, לשם?) סימנו את אזרחי ישראל הפלשתינאים כאיום אסטרטגי, ואילו מדינה פלשתינאית, אם וכאשר תוקם, תאיץ את תהליך זריית החול בעיניים שתוצאתו תהיה שאיפה והצטדקות של הציונים להעביר את הפלשתינאים ל"מדינתם". (בנימוס, כמו החלטת בגצ מהיום בעניין החזרתה של הסטודנטית ברלנטי עזאם לעזה. ראה: "בג"ץ: אין לאפשר לסטודנטית מעזה להשלים לימודיה בגדה"-עמירה הס, הארץ) http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1133921.html אבל מדינתם היא כאן, מר לשם, ואת שיסוע העם הפלשתינאי לגזרים (גדה, עזה, פליטים, מזרח י-ם ומדינת כל גזעניה) יש לזקוף לחובת הציונים.

רצון טוב יכול לעזור. הכרה בנכבה ותוצאותיה היא הכרחית לכל פתרון שהוא. הפיכת המו"מ לעסק כלכלי בו השאיפה היא למקסם את התוקפנות הציונית (בעזרת תורת המשחקים למשל) הובילה גם את הצד השני להתייחס אליו ככזה. ראה למשל היום בהארץ: "מערכת הביטחון לקבינט: בחסות השקט, הפלסטינים מקדמים כפיית הסדר על ישראל"
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1134125.html

מקסום רווחים גרם לקריסת הסכם אוסלו. לא כולם אהבו את הבריונים מטוניס. ב96 שמעתי מפלשתינאים מחברון ומשכם (שאינם תומכי חד"ש) כי הבריונים מטוניס גרועים אפילו מצה"ל. מאז השתנו כמה דברים, והיות שבחרת (רצונו של אדם כבודו) לנסר את הענף עליו אתה יושב, הלגיטימיות של קיומה של מדינת כל גזעניה תלויה על בלימה. נפלת לפח הנתעב של החמאס, ובחרת לטבוח בגברים נשים וטף. החמאס הקריב ביודעין את החללים, אך ורק כדי לערער את שמה הרע ממילא של פשיסטן.

לאחר הדברים האלה, עליהם תישפט בהאג, ניצלו הפלשתינאים את ההזדמנות העסקית עד תומה (טיסה להאג+ משפט+ערעור ב 499 אירו) והתחילו לתבוע.
(לא כולם כמובן, בחד"ש עדיין דנים בנושא נכבד זה בכובד ראש, אך קודם עליהם להחליט איך לנקות את החרא של הכלבים ממדרכות ת"א. ידידם הטוב ניצן הורביץ, העיר להם (בנימוס) כי שקיות הפלסטיק מזיקות לסביבה).

וואלה, נהיו אשכנזים. כל ח"כ הוא ד"ר. כל מתנגד שולח מכל מקום בעולם אינפורמציה המציגה את בגצ כמשתף פעולה מלא עם פשעי הציונות (להזכירך גם את "פינוי" שני הבתים על יושביהם בשייח ג'ראח). מכאן הדרך להכרה באי לגיטימיות המשפט בפשיסטן קצרה, כך גם לגבי זכות קיומה של מדינת כל גזעניה ככזו.

אמרו כבר מזמן (2001) עדי אופיר ואריאלה אזולאי:
"ישראל - מדינה במזה"ת. יום אחד היא תהיה מדינת כל אזרחיה, או שלא תהיה קיימת כלל". (מתוך ימים רעים - בין אסון לאוטופיה, רסלינג). אתה רוצה לספור יחדיו את כל נבואותיו? בכמה צדק ובכמה טעה? לידיעתך, כל נבואותיו עד היום התגשמו במלואן.

אתה קולט, מר לשם? הפלשתינאים מנצלים עד תום את טמטום הציונים, את טמטומך שלך. המאבק המזויין אינו רלוונטי עוד , יש אינטרנט. ההסברה הכי טובה, מר לשם, היא לתרגם את הבלי הציונים (בעברית ציונית: תגובות) המתפרסמים באתרי השמאל. אני מודה לך על מילוי חובתך האזרחית.

לדרור בל"ד ולכל מי שירצה לקרוא.
אנא, חידלו ליחס לי דעות ועמדות שאינן שלי. מעודי לא כתבתי על פוליטיקה ומעודי לא עסקתי בה. אינני שמאל או "סמול" ואינני ימין.
כל חיי עסקתי בלימוד, בפיתוח בתחום הרפואה, ביסוד הוצאת ספרים ובכתיבת שירה, תרגום ומסות ספרותיות.
אין לי שום עניין במפלגות הישראליות. יש לי רק דרכון אחד, ישראלי, ואני יליד תל-אביב, בן תקופת המנדט, ובתל-אביב אמות.
דבר אחד עלי לומר באשר לטון הדיבור באתר "קדמה":
במקום לקרב אנשים שמוכנים להקשיב, שאין להם שום נטייה עדתית, שאין בהם שמץ של שנאת ערבים, אתם מרחיקים אותם, בעיקר באמצעות הדבקת תוויות.
הדבר היחיד שבאמת מעניין אותי בזקנותי הוא קידום הספרות על כל גווניה, ואני מדגיש, כל גווניה! זה מה שאני עושה, ודי לי בכך.

עכשו ברצינות, מר לשם: אינני נציג של הפלסטינים, ואני מציע שהם יביעו את דעתם בכל עניין על ידי בחירה של נציגיהם בבחירות דמוקרטיות, או על ידי משאל עם (משאל עמים), או על ידי כל אמצעי אחר הראוי לחבאת בני ובנות אנוש, הזכאים לחיים בחירות ובכבוד

יש בהחלט סיכוי שאנשים השואפים לפיתרון שנראה בעיני, הם מיעוט בקרב הפלסטינים ממש כשם שדיעותי הן דעת מיעוט (קטנטן) בקרב היהודים הישראלים. אז מה? אדם הגון נאבק למען דיעותיו וממשיך להאמין בהם גם כשהוא מיעוט

וכמובן, אין שום סימטריה ביני - בנו של עם כובש, מנשל, מגרש, החי על וןמ]ריבילגיות של מיעוט מועדף ופריבילגיוזי - לפלסטיני/ת הנאבקים על זכויות אדם בסיסיות

לעמוס:
מסכים למרבית דבריך ללא הסתיגות.
באשר למהלך אחד לבי נחמץ בקרבי כל אימת שאני מהרהר בו והוא החמצת שלוש הזדמנויות היסטוריות ליישב באופן מתקבל על הדעת את הסכסוך בין שני העמים: חלוקת הארץ לפי דו"ח ועדת פיל ב-1936, החלטת החלוקה ב-1947 והצעתו של אשכול להחזיר את כל השטחים תמורת שלום ב-1968, זמן קצר לפני ועידת חארטום.

http://bognabartosz.blogli.co.il/archives/4


המקור בגוגל בחיפוש אחרי "עליה מברה"מ פנתרים שחורים"

http://w3.kfar-olami.org.il/asaf/pedagogical/history1/mikud12/10.4.


הורדה לבלוג

http://bognabartosz.blogli.co.il/archives/4

"אנא, חידלו ליחס לי דעות ועמדות שאינן שלי. מעודי לא כתבתי על פוליטיקה ומעודי לא עסקתי בה. אינני שמאל או "סמול" ואינני ימין. כל חיי עסקתי בלימוד, בפיתוח בתחום הרפואה, ביסוד הוצאת ספרים ובכתיבת שירה, תרגום ומסות ספרותיות".

לא. הדובר אינו החייל איוון צ'ונקין. קורות חיים אלו אינן חלק מהרפתקאותיו. הדובר גם אינו מתי שמואלוף, משורר החירות, שהדעות עליו חלוקות.
מדובר באדם, איש ספרות ע"פ מקורות יודעי דבר, שהדבר היחיד שבאמת מעניין אותו הוא קידום הספרות על כל גווניה ודי לו בכך.

לו אכן היה מתעניין בספרות על כל גווניה (אני מדגיש, על כל גווניה!), וודאי היה נתקל גם בספרות העוסקת בנושא זה - אי העיסוק בפוליטיקה.

" הסופר נמצא במצב של נקיטת עמדה לגבי תקופתו: כל ביטוי שלו מעורר הדים. כל שתיקה גם כן" - כך סארטר.

הדברים אמנם נאמרו בתקופה איומה ונוראה, וסארטר אף כתב את הטרילוגיה 'דרכי החירות' העוסקת כל כולה בעניין זה, אך במדינה שבה מתגורר איש הספרות הנ"ל, כל הימים כולם איומים ונוראים, ונקיטת העמדה אינה זכות אלא חובה.

"הסופרים הערבים הוכיחו את רגישותם לתקופה [קיומה של מדינה זו] וניסו, איש איש ע"פ דרכו ונקודת המוצא שלו, לנקוט עמדה לגביה. [לו היה איש הספרות הנ"ל עוסק גם בספרות זו, היה יודע כי] יצירתם מציגה, בצד הישגיה האסתטיים, תמונה של עולם אחוז חרדה, המיטלטל בין ייאוש לתקווה, בין כניעה למציאות ובין נסיון להתמודד איתה. היא מציגה איפוא מסמך ספרותי ואנושי מאלף.
[לו היה איש הספרות הנ"ל מתעסק, ולו במעט, בפוליטיקה, היה מגלה כי] לנו, הישראלים המשקיפים אל שכינינו מעבר למתרס, יש עניין מיוחד בספרות זו.

ספרות זו, הקורעת אשנב להיכרות, לא בנקל אפשר להתגבר על הרתיעה מקריאתה. אבל המאמץ להבין את המחנה היריב עשוי להבהיר לנו גם אי אלו דברים על עצמנו. מעבר למחסום האיבה והזרות יווצרו, אולי, הבנה והזדהות".
(מתוך ספרו של שמעון בלס - 'הספרות הערבית בצל המלחמה' , עמ' 10-11, עם עובד 1978).

את איש הספרות הנ"ל, שע"פ דבריו אינו מתעניין בפוליטיקה, מצאתי מלהג ומפטפט באתר 'קדמה'. לא שלחתי אותו להתנדב בצער בעלי חיים - הרי מצא לנכון לקדם את הספרות, ועל כך יבורך - אלא הפניתי אליו מס' שאלות (ראו קובץ מצורף בשם: שאלות למר לשם) ולא נותר לי אלא לקוות שלא יתחמק מהן אלא יחרוג ממנהגו ויענה עליהן אחת לאחת:

מר לשם הנכבד עד למאד.
ברשותך אשאל אותך מס' שאלות. אודה מאד לתשובתך.

1. צינת כי אינך מתעניין בפוליטיקה. מה מניעיך בכתיבת תגובותיך לאתר קדמה? אתר קדמה הוא אתר פוליטי. המגיבים בו מתעניינים בפוליטיקה, בין היתר בפוליטיזציה של המאבק לצדק חברתי ושל המאבק המזרחי ושל המאבק הפלשתינאי, שאינם אלא מאבק אחד.

2. כתבת כי אתה יליד תל-אביב, בן תקופת המנדט, ובתל-אביב תמות. ראשית, עד 120 מר לשם. שנית, היו גם אי אילו אנשים אחרים שנולדו בת"א, אך הפכו לפליטים. (את אלה הגדרת אויבים שלך, אלה שירו על ביתך ב48). האם אתה שולל את לגיטימיות אמירתך כשהיא נאמרת ע"י אנשים אלו? האם אתה או באי כוחך לא יריתם עליהם? האם ידועה לך הסיבה מדוע ירו על ביתך, או שגם אז עסקת רק בספרות א-פוליטית?

3. כתבת כי אתה מוכן להקשיב: "במקום לקרב אנשים שמוכנים להקשיב...אתם מרחיקים אותם, בעיקר באמצעות הדבקת תוויות". עכשיו אתה משתטה , מר לשם. לו היית מוכן להקשיב, היית יודע כי עופרת יצוקה אינו רק סביבון, כפי שציין סמי שלום שטרית בתגובתו לילדה בת 12. אתה כבר לא בן 12. לו היית מוכן להקשיב היית יודע כי אתה הוא זה המתקרב לגבול הנקרא בגידה במולדת, בגלל חוסר התייחסותך לנעשה סביבך - ההתעסקות רק בספרות שאינה פוליטית. שאלתי אליך היא איך אפשר להתייחס לביקורת על ביקורתו של מתי שמואלוף על עמוס עוז, קל וחומר לפרסם אותה באתרך (איך שלא תסתכל על זה, זוהי סוג של אמירה) אם בהכרח הביקורת, וגם הביקורת על הביקורת, היא פוליטית?

ראה לדוגמה את שירו הנפלא של אייל נחמיאס. התפרסמו שתי ביקורות ספרותיות. אחת פוליטית ואחת א-פוליטית.

האשכנזים המטורפים שבשלטון
הביאו אותנו להאג
האשכנזים האלה הכתימו את כולנו
כשהביאו אות כולנו להאג
האשכנזים הלוחמניים הקימו חומה
שהביאה את ישראל להאג
לאשכנזים המטורפים שבשלטון אין כבר כל בושה
אחרת לא היינו מגיעים להאג
אין לי מילים לומר לאותם אשכנזים
כי כבר אמרו אותם בהאג.

אבל עכשיו האשכנזים המטורפים רוצים להתנתק
בחיי שאתם מטורפים,
אבל מכם להינתק זה בלתי אפשרי...

איש הספרות, המסאי, המתרגם וחבר הכנסת אחמד טיבי (רע"מ-תע"ל) אמר בתגובה לידיעה על הצתת המסגד כי "שר הביטחון ברק והצבא נושאים באחריות לפשע הזה, ולהמשך השתוללות המתנחלים נגד הפלסטינים".(הארץ-תרבות וספרות במדינת כל גזעניה)

לעומתו, איש הספרות, המסאי, המתרגם ושר הביטחון, אהוד ברק, אמר כי הוא רואה בחומרה רבה את הצתת המסגד והורה לאנשי מערכת הביטחון לפעול למעצר האחראים למעשה ולמצות עמם את הדין.

למי יקרא עודד הכרמלי להתייצב בהאג על פשעיו? איך תוכל לייצג את ביקורתו אם לא תתעניין בפוליטיקה?

4. על סמך דרשתו של עגנון בפסוק: "חישבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך (תהילים קי"ט), האם עגנון הוא סופר פוליטי? או אולי הוא מתכוון אליך באופן אישי, ללא קשר לפוליטיקה?

"אמרה הנפש, כבר אמר דוד (שם, לב ט), אל תהיו כסוס כפרד אין הבין, שאינם מסתכלים בענייניהם האמיתיים וטועים בדעותיהם הבהמיות שחושבים שברצון עצמם הם הולכים, ואינם משיבים אל לבם שהרוכב והמנהיג שולט בהם, על פיו יחנו ועל פיו יסעו.
על כן אחי, קבל על עצמך את הכניעה ואת השפלות ועזוב את הגאווה והתרחק מן הגיאות, ומהשלמת העניין תדע את הידוע, כי כל מזימותיך כאין וכאפס, כי גר אתה בארץ, ומטבע הגר לדעת כי גר הוא, ורק בחמלת אדוני המדינה אשר חמל עליו [והשווה עם מצע בל"ד] ויעזרהו הוא יכול לעמוד".
(הכנסת כלה , עמ' ריז, והשווה עם מצע בל"ד. "אין לי שום עניין במפלגות הישראליות" - רק בל"ד תילחם , גם עבורך, מר לשם, בישראליזציה של המפלגות הישראליות, כדי שגם אתה תוכל, אם תרצה, להתעניין במפלגות מדינת כל גזעניה).

5. הערת בביקורתיות מה על טון הדיבור באתר "קדמה". מה דעתך על פירושו של רבי אבין לגבי טון דיבור זה?

" ר' אבא בריה דר' חייא בשם ר' יונתן אמר: חישבתי ברכות, חישבתי קללות. ברכות - מאל"ף ועד תי"ו, קללות - מן וי"ו ועד ה"א, ולא עוד אלא שהן הפוכות. אמר רבי אבין: אם זכיתן - הריני הופך לכם קללות לברכות. אימתי? כשתשמרו את תורתי. הדא הוא דאמרינן: 'אם בחקותי תלכו'".

הערה: לצרכי פשרה בלבד. שאלות אלה אינן בעלות תוקף משפטי בבית המשפט בהאג במידה והנשאל יסרב לענות עליהן.

http://egerhazy.blogspot.com/2009/12/blog-post.html

חבל שלא ראיתי את הלגה הקוזינה
אם הייתה ראוה היתה כותב אחרת מפני שהיא קוזינה ואם החא תוריד משקל ותוריד את הכובע היא תהייה יותר בלונדינית קוזינה

הבהרה להודעה קודמת אלו הם דבריי שירה
ואין ליחס להם שום כוונה ואין בניהם ובין קשר לדמויות אמיתיות אלא קשר מקרי בלבד
ואני מרשה לבעלי האתר גם להורידם

לדרור בל"ד,
משום מה, רק עתה ראיתי את מכתבך המופנה אלי, אף כי נכתב לפני כחצי שנה.
לתומי סברתי, ש"קדמה" הוא בלוגיה חברתית, ולא פוליטית.
ראיתי בה מרכז של מאבק מזרחי לקידום האנשים המגדירים את עצמם כמזרחים וסבורים כי קופחו ברבות השנים.
אכן, מקום הולדתי ב-1940 היה מעניין מאוד. במרחק הליכה קצרה ממנו נרצח 29 שנים לפני הולדתי אדם שנקרא ברנר.
מטבע הדברים, הבנתי משחר ילדותי מי הוא היטלר וגם שמעתי בגיל צעיר למדי על המופתי של ירושלים.
דרך אגב, אחד משכנינו נורה למוות בידי צלפים שהתיצבו בכנסייה הרוסית באבו כביר וצלפו על רחוב העלייה, הרחוב שבו נולדתי.
דומני שדי בחוויות האלה להגדיר מציאות נפשית מסויימת, שאינה בהכרח פוליטית.
הצהרתי שאינני "שמאל ואינני ימין" מהותית לתחושת עולמי ולהשקפותי. באופן כזה דומני שאני יכול לבחון היסטוריה מתהווה באופן שקול ומאוזן.
היותי יליד המקום הופכת את השאלה הציונית לפחות ממשנית. אין היא מטרידה אותי במיוחד.
ובאשר לשיוך העדתי, כבר ציינתי שלילדי ונכדי אי אפשר עוד לסווג סיווג כזה, יהיו הנסיונות להגדיר אותי אשר יהיו.
התשובה שלי לא נועדה לעורר ויכוח נוסף בנושא.
אני אך מודיע כי כל עניין צודק ב"קדמה" עשוי לזכות בתמיכתי וכל עניין לא צודק עשוי להיתקל בהסתיגותי, ולא לפי סיווג "שמאל או ימין"!

לדרור בל"ד,
אהה, טעיתי אפילו בחישוב תאריך הירצחו של ברנר. הדבר אירע 19 שנים לפני היוולדי ולא 29!