עם הספר אוהב לקרוא ספרים, אותו עם לעיתים לא יכול להרשות לעצמו אלא את אופנת הארבעה ספרים במאה או שניים בעשרים ויש שכרטיס המנוי לספריה היא האופציה היחידה לנגישות לספרים עבורם.

החשיבות של ספריות ציבוריות היא רבה – מלבד היותם מקום חברתי קהילתי, השקעה בספריות היא השקעה בדורות של קוראים ויש לה מימד חברתי עמוק של יצירת מסורת קהילתית. ספריה ציבורית הופכת להיות קריטית בשכונות המאוכלסות בתושבים ובתושבות במצב סוציו אקונומי נמוך – שם רכישת ספר היא דבר פריבלגי ולא מובן מאליו כלל.

כאשר מסתכלים על ספריות ציבוריות ככלי שמאפשר צמצום פערים, מבינים כי השקעה בספריות המאפשרות גישה לספרים וגם למחשבים למי שאין לו/ה בנמצא, היא השקעה הכרחית ולא מותרות.

לעיר הלבנה שאליה הצליחו להטיס מרבד פרחים יקר עדיין לא חדרו תיאוריות של צדק ושוויון חברתי. הספרייה הציבורית הכי מושקעת – בית אריאלה,

אתן לדוגמה שכונה אחת שאני מכירה יותר טוב מאחרות – קריית שלום. בשנות ה-80 מלבד שתי ספריות בשני בתי הספר היסודיים שקיימים בשכונה היו עוד שתיים- ציבוריות, אחת קטנה ואיכותית (והעדיפה עלי) - ספרית בית אבשלום, והשנייה גדולה יותר ששכנה בבית עמיעז, אי שם בסוף קריית שלום. ספריית בית אבשלום נעלמה לפני די הרבה שנים ואילו ספריית בית עמיעז שרדה כמה שנים אחריה, אז הוחלט במסדרונות העירייה להפוך את הספרייה למתקן העירוני הלא ברור בשם "מנהלת הרובע".

הובטח אז לתושבים ולתושבות, במעמד ההריסה, כי הם יזכו לספריה משופרת באחד מבתי הספר היסודיים בשכונה. ספריה שתזכה לתמיכה של בית אריאלה ותוכר כשלוחה שלה. לא רק זאת היא גם תתוחזק מעבר לשעות הלימודים, כך שתתאפשר כניסה לא דרך שטח בית הספר. למי שלא מכיר/ה את התנהלות העירייה מול תושביה הדרומיים אפשר להמתין עם חיפוש תחנה של קו 17 השכונתי לצורך איתור השלוחה המובטחת – כי כמובן אין כרגע לא שלוחה ולא השאלה.

 כמו שמבטיחים קאנטרי בבית ברבור ולא ממש חייבים לקיים, כך כאשר מבטיחים ספרייה ציבורית לתושבים ותושבות שגרים מעבר לקו הרקיע הדרומי והמזוהם של התחנה המרכזית. אז מבטיחים.

אם תחברו לתמונה הכוללת את העובדה שהספרייה הקרובה נמצאת בשכונת שפירא הסמוכה, שנמצאת בצמוד למרכז שקד – מרכז שבגלל 150 אלף שקל שחסרים לו - הפסיק בתחילת השנה לטפל בילדים עם לקויות למידה ומצב סוציו אקונומי נמוך, מוסיפים לכך את אמירתו של שר החינוך גדעון סער כי ישלח ילדים "הזקוקים" לכך ליום עבודה במפעל נראה כי העיריה חזתה את העתיד.

אם לא יצליחו לקרוא, מה תעזור ספריה עם ספרים יקרים שיגיעו היישר מבית אריאלה, מאחר וממילא אין סיכוי לאוניברסיטה. אז לפחות שיהיה להם מקצוע.